כל אדם חייב לברך בכל יום מאה ברכות. ביום חול שמתפללים תפילת שמונה עשרה שלוש פעמים ביום, אפשר להגיע למאה ברכות בנקל, אולם ביום שבת נחסרים לנו עשרים ברכות ועל יש להשלים הברכות הללו באכילת מיני מזונות, פירות וירקות, ברכת השבשמים, ולהשלים למאה ברכות בברכות של העולים לספר תורה והפטרה שיענה אמן על ברכותיהם.
תשובה בהרחבה
בגמרא (מנחות מג:), כך היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך", אל תקרי מה אלא מאה.
ואמרו חז"ל במדרש (במדבר רבה פרשה יח, כא) שבימי דוד המלך היו מתים מישראל בירושלים מאה אנשים בכל יום, וכשראה כך דוד המלך ע"ה, עמד ותיקן מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל". "על" בגימטריא מאה, ונעצרה המגפה.
וכן כתב בסדר רב עמרם גאון (דף מה ע"ב) שדוד המלך תיקן מאה לברך ברכות בכל יום, אולם בספר המנהיג (סי' א), כי מסורת בידינו מאבותינו למשה מסיני, שיש לנו מאה ברכות בכל יום מן התורה, מן הנביאים, ומן הכתובים. והיא תקנת משה רבינו אלא ששכחו מתקנה זו וחזר דוד המלך ויסדה בשנית, ושוב שכחו התקנה, וחזרו חכמי ישראל וייסדום. וכן דעת רבינו בחיי (כד הקמח ערך ברכה) שמשה רבינו תיקן תקנה זו. (מרן החיד"א יוסף אומץ סי' נ כתב שדברי ספר המנהיג נעלמו מעיני הפוסקים שכתבו שהיא תקנת דוד המלך).
והרמב"ם (פ"ז מהלכות תפילה הי"ד) כתב: שחייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה, שבכל יום ויום, ובשבתות וימים טובים שהתפילה שבע ברכות, וצריך להשלים המאה ברכות בברכת הפירות והירקות. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' מו ס"ג): "חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות".
והוסיף בספר הרוקח (סי' שכ) שהקללות שבמשנה תורה הן צ"ח, וכמו שכתוב בפסוק: "גם כל חולי וכל מכה", הרי מאה. ומאה ברכות שאנו מברכים בכל יום, מגינות עלינו להינצל מהם.
הנה ביום חול קל להשלים מאה ברכות, אלא שבשבת חסרים עשרים ברכות, ונרמז בפסוק בשיר השירים (פ"ח, פסוק יב): "האלף לך שלמה", מאה ברכות כפול עשרה שכל מצוה שווה עשרה זהובים הרי לך אלף. "ומאתים לנוטרים את פריו", נוטרים מלשון שמירה שישלים על ידי שיאכל פירות ומגדים. ואם עדיין לא הצליח להשלים למאה ברכות, "היושבת בגנים", יריח בשמים ויברך עליהם (שלחן ערוך סי' צ ס"א), ואם בכל זאת לא הגיע למאה ברכות, "חברים מקשיבים לקולך השמעני", יש לו תקנה נוספת שישמע ברכות התורה וההפטרה מהעולה ועונה אחריהם אמן, ויכוון היטב ונחשב שבירך בעצמו, ועולה לו למנין מאה (שלחן ערוך סי' רפד ס"ג).
עוד מאמרים
