סיפר הרה"ג רבי גואל אלקריף שליט"א: סיפור זה שמעתי מפי פעם המעשה בעצמו מגיד שיעור נכבד. באחד הימים ביקרתי במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. במהלך הביקור שמתי לב לתכונה מעניינת סביב אחד החדרים במחלקה. עמדו שם כמה שוטרים והחתימו את אחד המטופלים, תוך כדי שהם מתנצלים בפניו על אי הנעימות, כשמנגד הלה הודה להם בהתרגשות וכולו היה מלא הודאה לה' יתברך.
המחזה עורר את סקרנותי, ולאחר תום המהומה הקטנה סביבו ניגשתי אליו, ומשראה את מבטי הסקרן אמר: "אתה מנסה להבין מה קורה כאן?", והחל מספר לי דברים כהווייתם: "היה זה אתמול בשעות הערב. נסעתי על ציר תנועה ראשי בחיפה. הבחנתי מרחוק ביד מנופפת, ואדם שנראה כנתון במצוקה, ביקש כי אעצור לו. האטתי את רכבי ועצרתי, והלה הסביר כי הוא ממהר מאוד ועליו להגיע למקום אחר בדחיפות, ולכן הוא מבקש לעלות לרכב ולהצטרף לנסיעה, אם אפשר.
כצאצאו של אברהם אבינו ע"ה שהינו עמוד החסד בעולם, אני שמח תמיד לעשות חסד ברכבי, ובפרט ששמעתי בדרשה, שבזמננו את עיקר מצות הכנסת אורחים ניתן לקיים על ידי נתינת טרמפ, וזו סגולה להינצל מתאונות דרכים.
הסכמתי בשמחה, למרות שהאדם לא היה נראה כאחד שמקפיד על קלה כבחמורה, ואולי אף פחות מזה… נסעתי כברת דרך, ולפתע נשמע קול יללות סירנות, ונורות כחולות מהבהבות עטפו את הרכב מכל עבר.
ארבע ניידות משטרה נעמדו בצמוד לרכבי, סגרו עליו וחסמו אותי מכל עבר. מהניידות קפצו שוטרים חמורי סבר ושולפי נשק, והורו לי לעצור מיד ולצאת בידיים מונפות אל על. עשיתי כמצוותם, ועל אתר הסתערו עלי כמה שוטרים, אזקו
אותי והובילוני לתא המעצר בתחנה.
כשנכנסתי לחדר המעצר, התחוור לי כי האיש אותו העליתי לרכב – הוא שודד מסוכן, שאיים בנשק על עוברי אורח, ולבסוף נמלט רגלית. במנוסתו הוא עצר אותי כדי לברוח מהמשטרה. השוטרים היו בטוחים שאנחנו מתואמים בינינו, ואני המבריח שלו, ובקיצור – חבר באותה כנופיה של השודד המסוכן… לא הועילו כל תחנוניי והסבריי כי אני חף מפשע. השוטרים אמרו כי כל הפושעים מכחישים תמיד כל קשר לפשע, ולבסוף שהיתי בחדר המעצר לראשונה בחיי, כשסביבי פושעים מסוכנים.
מחשבות לא נעימות חלפו במוחי, כיצד מעשה חסד אצילי מצדי הוביל אותי ללילה כה עצוב. הייתי בטוח שלמחרת האמת תצא לאור ואשתחרר, ובכל זאת המחשבה שאיאלץ להישאר במקום כזה במהלך הלילה, הלחיצה אותי מאוד. ידעתי שלא אצליח להירדם במקום הזה, וחיפשתי לעצמי תעסוקה. גיליתי בחדר חוברת הדרכה להגשת עזרה ראשונה, ומכיוון שלא היה לי משהו טוב ומועיל יותר
לעשות החלטתי לעבור על החוברת… בין הנושאים הנידונים בחוברת, מוקדשת יריעה נרחבת לנושא התקפי לב, דרכים למניעה, דרכי טיפול, עזרה ראשונה ועוד, ולצד זה – רשימת התסמינים המעידים כי התקף לב מתקרב.
כשקראתי את התסמינים, עלתה במוחי מחשבה נועזת: אם ממילא עלי לבלות את הלילה מחוץ לביתי, אין ספק שבית רפואה עדיף על בית המעצר… שיננתי את רשימת התסמינים, וכשהייתי בטוח שאני זוכר אותם היטב, התחלתי בהצגה מעולה יש לומר. התפתלתי מכאבים תוך כדי שאני מחזיק חזק בחזה, ועשיתי את כל התסמינים המתאימים להתקף לב…
עד מהרה התחילה מהומה סביבי, ובבת אחת החלה פעולת הצלה, כשהשומרים מזעיקים אמבולנס בדחיפות. חשבתי לעצמי: 'תוכניתי הצליחה יפה. לפחות אבלה את הלילה על מיטה נוחה בבית הרפואה, כשלצדי צוות חירום, ולא על דרגש בבית המעצר, כשסביבי פושעים מסוכנים'.
העלו אותי לאמבולנס, מלווה בארבעה שוטרים חסונים, ששמרו עלי כל העת. הובהלתי מיד למחלקה הקרדיולוגית, שם החלו מיד בסדרת בדיקות מקיפות. ואז להפתעתי הרבה… הרופאים גילו שאכן אחד העורקים הראשיים בלב שלי היה סתום ב-99 אחוז!! אומנם לא הרגשתי כלום, הכל הרי היה 'הצגה', אך הרופאים אמרו שמצבי היה ממש 'רגע לפני התקף לב אמיתי', והגעתי בדיוק ברגע הנכון.
רופא מומחה הוזעק בשעות שלפנות בוקר, ביצע בי ניתוח צינתור לבבי מורכב באופן דחוף ביותר, ובכך הציל את חיי. מה שראית כאן לפני כמה דקות היה, שוטרים שבאו לכאן לספר לי שהתברר להם שאני אכן חף מפשע, ובסך הכל הייתי נהג תמים וטוב לב שרצה לעשות חסד עם יהודי שביקש טרמפ, ולבסוף מצא עצמו מתגלגל לחדד מעצר על לא עוול בכפיו.
בתחילת הלילה הרהרתי כיצד יתכן שעשיתי טובה ובגללה נעצרתי על לא עוול בכפיי, ומה מתברר? שההיפך הגמור הוא הנכון: הטובה שעשיתי – היא היא שהצילה את חיי! הכניסה לבית המעצר היא שהובילה אותי לצינתור ברגע הנכון, המעצר שנגרם ממעשה החסד חסך ממני התקף לב נוראי שמי יודע מה היו תוצ אותיו!".
(מתוך ספר ברכת דוד)
