וארא – אל תשכח להכיר טובה

וארא – אל תשכח להכיר טובה

מידי יום, משך שלושה שבועות רצופים, משה ואהרון מתייצבים לפני פרעה עת ירד לרחוץ ביאור, ובפיהם ציווי אלוקי: "שלח את עמי ויעבדוני". פרעה הידוע כמרדן טען כי איננו מכיר את אלוקי ישראל, ומאן לשלח את ישראל מארצו. כך, בלית ברירה ולאחר תום כל האזהרות, התחילה מסכת הכאת מצרים ועשרת המכות באותות ובמופתים, ולאחריהם הן ידעו מצרים: "כי אני ה' בקרב הארץ". אלא שקודם תחילת שלושת המכות הראשונות שהם דם צפרדע וכינים, נצטווה משה שלא הוא יעשם כי אם אהרון אחיו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים" (ז, יט). 

וכך חזר הדבר על עצמו גם במכה השניה, במכת הצפרדע: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים, וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, א). וכן ציווי זה נשנה גם במכת הכינים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, יב). 

הסבר לציווי זה מצאנו בדברי המדרש (שמות רבה ט, י): "אמר רבי תנחום למה לא לקו המים על ידי משה? אלא כך אמר לו הקב"ה, המים ששמרוך עת הושלכת ליאור, אינו דין שילקו על ידך. חייך לא ילקו אלא על ידי אהרון אחיך".

ועוד אמרו חז"ל (שמות רבה כ, א): "אמר לו הקב"ה למשה מהיכן המצרים שותים, אמר לו מהנילוס. אמר לו הפוך אותו לדם, אמר לו איני יכול להפכו, יש אדם שותה מן הבאר ומשליך אבן לתוכה?! אמר לו הקב"ה, אם כן ילך אהרון אחיך ויהפכוהו. הלך אהרון והכהו ונהפך לדם".

והדברים הללו טעונים הסבר והבנה. היכן מצינו שסייעו המים והעפר למשה רבינו? זאת ועוד, המתבונן יראה שהיאור כלל לא הגן על משה, שכן טבע הטביע הבורא בעולמו שיהיה העץ צץ על גבי המים. וכמו כן, היה מובן הדבר אילו היה בהם דעה ושכל אשר ניתן יהיה לומר שסייעו למשה מתוך כוונה כל שהיא, אבל הלוא דוממים הם, ואיזה ביזיון או פגיעה בכבודם יש כאן?! 

אלא רבותינו בעלי המחשבה, נתנו דעתם פעמים רבות בדבר חובתו של האדם להכיר טובה למיטיב עמו. הן לימדונו שעל האדם להכיר טובה לא רק כלפי חבירו – עמיתו שהוא בעל תודעה והבנה, אלא חובה עליו להכיר טובה אפילו כלפי דבר אשר דומם הוא כאבן. כאן גילו לנו חכמינו יסוד גדול בהכרת כוחות הנפש של האדם. כידוע, כל מידות הנפש שבאדם מושפעות ונפעלות ע"י הרגש. 

ואם כן, אם אין אנו מכירים טובה לדומם ממנו נהנינו, וכל שכן אם אנו בזים לו, נפגע הרגש שבתוכנו. וכשהרגש נפגע, מושפעים מכך כל שלל מידותיו של האדם, ובעיקר מידת הכרת הטוב כלפי חבירו שהטיב עמו. 

כעת מובן מדוע גינו חז"ל מידה זו מאוד (מדרש הגדול, שמות ח), באומרם: "כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של מקום". כי בראש ובראשונה הנפגע הראשון מכך, הוא האדם בעצמו שמרגיל את עצמו להתנהג בכפיות טובה ובזלזול כלפי הזולת.

ברוח זו כותב הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו' (ח"ג עמ' 101), את הדברים המופלאים הבאים: "צריך האדם לעשות כל השתדלות לרכוש מידה זו בשלמות, כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה, ועל ידה ידבק בהקב"ה. וכך, כפי שיעור דבקותו, יוכל להנות מזיו שכינתו בעולם הבא… שהכרת טובה לאדם ולקב"ה שורש אחד להם, ואם נפגמה המידה של הכרת הטוב לחבירו, לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה". 

למדנו כי שרשרת הכרת הטוב אחת היא, הן ליחס שבין האדם לחבירו והן לבין האדם למקום. כי מי שאינו יודע להכיר טובה לזולתו, לבסוף לא יכיר טובה אף לבוראו עם כל הטובות שגומל הוא עמו, ששורשה של כפיות טובה מתחיל במחשבה, שהכל מגיע רק לו, ועל מה ולמה נדרש הוא להכיר טובה לאחרים שנתנו לו ממילא את מה שמגיע לו?!.

בין מקורבי הצדיק הגאון הקדוש רבינו ישראל אביחצירא, מרן ה'בבא סאלי' זיע"א, נמנה רבי יוסף דייטש, יהודי בעל חסד גדול. ומסופר כי באחד הימים נכנס הוא לבית רבו ובפיו בקשה, שיעטיר רבינו הקדוש ברכה לרפואה שלימה עבור אשת הרב פרנקפורטר, שהיה אז אב"ד קהילת יראים בפריז. האישה חלתה לפתע ואבדה את הכרתה, ולרופאים אין פתרון למכתה. כששמע ה"בבא סאלי" את שמה התחמק לברכה. 

רבי יוסף הבין את תשובתו של הצדיק, שפירושה שנגזרה הגזירה ואין לשנותה. הוא ניסה שוב אולי יאות הצדיק לברכה, אך הדבר לא הועיל. והנה עת ביקש הוא לצאת, על מפתן הדלת שאלו הבבא סאלי: "מי זה אביה?" ורבי יוסף השיב: "ד"ר מילצקי, והוא משמש כרופא". לפתע אמר הצדיק "הוא טיפל בעיני בעבר, ואני חייב לו הכרת הטוב!". "אם כן, אני אתפלל על בתו והקב"ה יעזור. אין צורך לדאוג!". סיים ה"בבא סאלי" הקדוש. בזה המעשה יש כדי ללמדנו עד כמה עלינו להכיר טובה לזה שהיטיב עמנו, והלוא בעצם חובה גמורה היא! 

וארא – אל תשכח להכיר טובה – עוד עוד מאמרים