הגאון הקדוש רבי דוד אבוחצירא זצוק"ל מיוחד לרגל יום ההילולא
י"ד בכסלו הוא יום ההילולא של הגאון הקדוש רבינו דוד אבוחצירא זצוק"ל הי"ד אחיו הגדול של מרנא ה"בבא סאלי" זיע"א שנרצח באכזריות על ידי בני עוולה אכזריים ביום שבת קודש כשנקשר ללוע של תותח ופגז ונורה ממנו בשנת תר״פ.
תורת אבותיו
רבינו הקדוש נולד בשנת תרכ"ו (1866) והיה לבנו הבכור של רבי מסעוד אבוחצירא זצ"ל בעיר תאפיללת שבמרוקו, זכה רבינו לגדול בתקופת הנהגתו המופלאה של סבו הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל בעל ה"אביר יעקב" ועוד ספרים כבירים, ומנהג קבעו להם ללמוד יחדיו בחברותא עד אשר ימק מתורתו של סבו הקדוש ונודע לכל כעילוי גדול בתורה ויראת שמים טהורה בנוסף לפרישותו מכל תענוגות העולם הזה.
לאחר פטירת סבו הקדוש קיבל אביו רבי מסעוד את הנהגת הקהילה והישיבה והרביץ תורה לקהל עדתו והנהיגם בדרך התורה והמצוות ומעשים טובים. באותן שנים עסק רבי דוד לבדו בתורה הקדושה בהתמדה, ונהג במנהגי פרישות רבים, ולא התערב כלל בהנהגת הקהילה כביטול לפני אביו הגדול.
לאחר פטירת אביו רבי מסעוד בשנת תרס"ח (1908), בהיותו בגיל 42 קיבל על עצמו רבי דוד את הנהגת הקהילה, אולם חלפו רק פחות משנה לאחר מכן ורבי דוד חילק את סמכויותיו לקרובי משפחתו הכבירה: דודו, רבי יצחק אבוחצירא נטל על עצמו את הניהול הכספי של הישיבה. בן דודו רבי אליהו אבוחצירא היה אחראי על הקשר בין הקהילה היהודית לממשל המרוקאי. ואחיו ה"בבא סאלי", שהיה באותו זמן בן שמונה עשרה, מונה לשמש כראש הישיבה הקדושה.
לימוד תורתו בסתר
בין השנים תרס"ט (1909) ועד סוף שנת תרע"ד (1914), הסתגר רבי דוד והגה בתורה בהתמדה עצומה תוך שהוא מבטל כחרס הנשבר את העולם הזה. יחד עימו למדו חמיו רבי אליהו וחבירו רבי משה תורג'מן שהיו מגדולי התלמידי חכמים בעיר. בכל יום היו עולים כולם לעליית הגג שבביתו של רבי דוד ושם התבודדו להם ועסקו בתורה יומם ולילה בתורת הנגלה והנסתר. ובנוסף נהגו לערוך תעניות וסיגופים רבים.
הסתגרותו ופרישותו הפכה את רבי דוד עוד בימי חייו לדמות נשגבת ונערצת בעיני כל הקהילה. ועל אף שבני הקהילה היהודית בתאפיללת כמעט ולא ראו את זיו פנים המאירים של רבי דוד, הם המשיכו להחשיבו כמנהיגם הדגול. וכינוי נשגב נדבק ברבי דוד אשר נקרא בפי כל 'עטרת ראשנו'.
רבי דוד התחתן והתאלמן פעמיים, ונולדו לו שמונה בנים ובת אחת. כל בניו למעט הצעיר שבהם נפטרו עוד בחייו ה' ירחם. ועל אף שסבל רב שסבל ממחלות רבות, היה ידוע כאדם שמח ומאמין שהכל הוא לטובה ובמילותיו החמות היה עודד אחרים.
הנהגותיו המופלאות
כאמור רבי דוד נהג להסתגר ולהמנע מלצאת אל רחובה של עיר. כחלק מקדושתו נבנה מקווה טהרה בביתו בו נהג לטבול קודם התפילה והלימוד. כאשר הוצרך לצאת לרחוב, לא היה מהלך ברחוב כאחד האנשים אלא היה מדלג מגג לגג, ובאותה שעה היו מכריזים לבל תהין אישה לצאת מפתח ביתה עד אשר ישוב לביתו. כחלק מפרישותו נהג להמנע מאכילת בשר והיה מתענה תעניות רבות ובכלל מיעט לאכול. הקפיד מאוד שלא ישן על מיטה אלא על כיסא בלבד. כחלק מעבודת ה' המיוחדת שהיתה בו נהג מדי בוקר קודם לימודיו להסתגר בחדרו, ושם היה נכנס בתוך ארון קבורה ומכסה עצמו באפר על מנת לזכור את יום המיתה ולהתגבר על יצר של הגאווה.
תורתו שעל הכתב
רבינו זכה לחבר את סדרת הספרים "פתח האוהל" על התורה בת ג' חלקים, בהם שזר בחכמתו הגדולה את פסוקי התורה עם דרשות חז"ל, ומסיק מהם את מסקנותיו לגבי עבודת השי"ת. כל פסוק נדרש על ידו בכמה וכמה אופנים, כולם ברורים ומבריקים, עמוקים ונשגבים עד למאוד. וספר נוסף נתחבר על ידו ויקרא בשם "רישא וסיפא" על פרשיות התורה ודרשות חז"ל ובו נהג לחבר את תחילתה של כל הפרשה לסופה, ובונה עליהן תילי תילים של לקחי מוסר ודרושים נשגבים. וכן ספרי "שכל טוב" ב' חלקים העוסקים בענייני הדרוש והמחשבה, ובתוכו פניני דרוש ורמזי הוד. הספר עוסק בעניני הזמן, ומועדי קודש ומצוותיהם ומתובל במאמרי חכמינו ז"ל מתוך דברי הגמרא.
קידש את ה' במעשיו
בשנת תרע"ז (1917) כבש צבא צרפת את ארץ מרוקו. הערבים התארגנו בראשות מולאי מוחמד בן קאסם ימ"ש ונלחמו בצרפתים. לאחר תקופה ארוכה של מלחמה מתישה נסוגו הצרפתים ונכנעו. מולאי מוחמד המשיך את השתלטות שלו על מרוקו ונלחם כנגד משפחת המלוכה המרוקנית, הרגם ותפס את כס השלטון. בשנת תר"פ (1920) הוציא גזירה להרוג את כל היהודים הדרים במחוז תאפיללת, בטענה שיקרית שהם קושרים קשר חשאי עם הכובש הצרפתי על מנת לגרש את שלטון המורדים שבראשותו, כל מה שניסו להסביר לו לא הצליח והרשע אטם אוזנו באכזריות.
על מנת להגביר את החרדה והמתח בקרב יהודי המחוז לא פרסם מולאי מוחמד את תאריך לביצוע הגזירה כנגד היהודים. ובשבת קודש י"ד כסלו בשנת תר"פ (דצמבר 1919) לבש רבי דוד בגדי חול שחורים במקום בגדי השבת הלבנים שאותם נהג ללבוש מדי שבת בשבתו.
או אז אירע הנורא מכל היה זה בשעת הצהריים בשבת קודש החל מולאי מוחמד לרכז את יהודי האזור, על מנת להוציאם להורג. החיילים של מולאי מוחמד הקיפו את המלאח היהודי וגרמו לפחד רב ובהלה. אז החל רבי דוד לעודד את הקהילה, באומרו כי התפלל לפני ריבונו של עולם שבמקום שיהרגו כל אנשי הקהילה, ימות רק הוא עצמו ככפרה עליהם ובכך תתבטל הגזירה מעליהם. לאחר שהתקבצו כל היהודים אל הכיכר המרכזית של המלאח, שיכנעו יועציו של מולאי מוחמד אותו שכדאי לו להרוג רק את רבם של היהודים, מאחר שאם ימותו כולם לא יוכלו לגבות מהם מיסים ותשלומים אחרים ובכך כלכלתם תחלש.
מולאי מוחמד ימ"ש ציוה לקחת את רבי דוד ואת שני עשירי העיר רבי יצחק בן שמחון ובנו רבי דוד למפקדתו ושם הכניסם לתוך לוע של תותח וירה אותם ממנו והם עלו בסערה השמימה. הרשע הארור מולאי מוחמד לא נח ושבע במיתת הצדיקים אלא גזר כי אסור להתאבל על מות רבי דוד, ומי שימצא מתאבל יוצא גם כן להורג.
רבינו היה בן 53 שנים בשעת הסתלקותו.
חלפו עברו מספר ימים אחרי הריגתו של רבי דוד אבוחצירא הקדוש זיע"א ומיטתו הועברה אל ראשי הקהילה על מנת להביאו לקבר ישראל, והוא נקבר בלוויה צנועה שאף בה בלשו חילי המורדים לבל יעיז איש להתאבל ולבכות על רבי דוד.
כשבאו אנשי חברא קדישא של העיר תפליללת לאסוף את חלקי גופתו הקדושה להביאו לקבורה, הם לא מצאו חלק מיד שמאל באזור השריר במקום בו מניחים את תפילין של יד, ולאחר שלא מצאו קברו את רבי דוד ללא החלק הזה. אנשי חברא קדישא סיפרו שרבי דוד בא אליהם בחלום לאחר הקבורה ואמר להם שלא יצטערו כי זה עונשו משמים על כך ש׳פעם אחת בשעת הנחת תפילין, בין תפילין של יד לתפילין של ראש הוא הרהר בדברי תורה ועל כך נענש׳ וגילה להם איפה זה נמצא והלכו והוסיפו לקבורה בדיעבד, כך סיפר אחיו הצעיר סידנא "בבא סאלי" זצוק"ל שנים רבות אחר כך.
זכותו הגדולה של מרן הגאון הקדוש רבינו דוד אבוחצירא הי"ד בן רבי מסעוד והרבנית עישה ע"ה יגן עלינו ועל כל ישראל שבימינו נזכה לגאולה השלימה ולבניין בית מקדשנו ותפארתינו אמן ואמן.
הגאון הקדוש רבי דוד אבוחצירא זצוק"ל מיוחד לרגל יום ההילולא – עוד סיפורים
