הנה כתב מרן השולחן ערוך (סי' תרלט ס"ב), אוכלים ושותים עראי בכל שבעת ימי החג מחוץ לסוכה, כדרך שנוהג כך לאכול בחצרו או בשדהו כל השנה. ושיעור אכילת עראי הוא עד כביצה פת, אבל אם אוכל יותר מכביצה פת [כ-54 גרם, וטוב ונכון לאכול כ-60 גרם כדי שיוכל לברך לישב בסוכה לכל הדעות] חייב בסוכה, שדרך כל אדם לאוכל כשיעור הזה בתוך ביתו, ולכן יש לו לברך "לישב בסוכה".
וכמו כן יש לציין שצריך לאכול הפת כשיעור אכילת פרס שהוא כשבע וחצי דקות,וטוב להחמירלאוכלו תוך ארבע דקות, אולם בדיעבד די שיאכלנו תוך שבע וחצי דקות (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' יז, עיין נחלת יעקב על הלכות סוכה וד' המינים עמ' דש).
והעיקר להלכה ולמעשה שמותר לאכול בשר, דגים ופירות וכן לשתות מים, יין או שאר משקאות קלים מחוץ לסוכה, ואפילו קבע עליהם סעודה, אולם המחמיר שלא לאכול ושלא לשתות כלום מחוץ לסוכה, הרי זה משובח (שו"ע ורמ"א שם).
והאוכל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן כגון: תבשיל אטריות, או פת הבאה בכיסנין [מיני מזונות], אם אוכל יותר מכביצה שזהו כ-54 גרם חייב בסוכה אך לא יברך "לישב בסוכה", אולם אם אוכל כשיעור קביעות סעודה 162 גרם מברך "לישב בסוכה" (שו"ת חיים שאל סי' עא, מחזיק ברכה שם סק"ה, מועד לכל חי סי' כב אות י).
ואף על פי שמותר מעיקר הדין לאכול פירות או פת עד כביצה, וכן לשתות מים ושאר משקים מחוץ לסוכה, מכל מקום כאשר הוא נמצא בתוך סעודה על פת, וכל מה שאוכל נחשב כאכילת קבע, ולכן אסור לאכול ולשתות אפילו מים מחוץ לסוכה שהכל נחשב כאכילת קבע וחייב בסוכה (לחם יהודה דל"ה ע"ד עפ"י דברי הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה ה"ו), וטוב להזכיר למסובים הלכה זו בזמן הסעודה.
