אל היכל ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים הגיע בחור צעיר כבן ארבע עשרה אשר התחנך עד כה בבית ספר חילוני וגדל במשפחה קשת יום ודלי אמצעיים, רצונו עז להתקבל לישיבה הנערצת.
הוא לא היה רק בור ועם הארץ גמור בענייני יהדות, אלא גם נטול כל כשרון, ממש נבער מדעת… כמובן לא היה בצוות ההנהלה מי שהסכים לקבלו ללימודי הישיבה אשר הייתה ידועה גם ככה כישיבה למצויינים, ובכל זאת שלחוהו למרן ראש הישיבה גאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שיבחן את הבחור, יתרשם מ"כישוריו" ויקח עליו אחריות.
הלה נכנס אל חדרו של חכם בן ציון והבחינה התחילה, שאלה אחר שאלה נשאל הבחור הצעיר, אך תשובה לא נתנה מפיו הוא פשוט לא ידע מאומה, אפילו לשאלה כה פשוטה כמו מתי חל ראש השנה הוא לא ידע להשיב.
לבסוף שאלו חכם בן ציון: "מתי אוכלים גלידה בחורף או בקיץ?". אורו עיניו, זאת הוא ידע היטב. "בקיץ", ענה על אתר. "נפלא ביותר אשריך" – החמיא לו חכם בן ציון – "התקבלת לישיבה שיהיה בהצלחה מרובה!".
לתהיית מנהלי הישיבה השיב חכם בן ציון: "אמת, לא נראה שיהיה תלמיד חכם גדול. אבל יהודי הוא וחייב במצוות, אפילו אם רק ילמד לקיימן ויקים בית יהודי. יחנך בניו לתורה ושמא בנו יהיה תלמיד חכם מופלג… והיה זה שכרנו מן השמים".
חכם בן ציון הורה לתלמידיו לקרב אליהם את הבחור הצעיר ובוודאי שלא ללעוג ולזלזל בו: "נפש יהודית היא ויש להצילה!" אמר להם. להפתעת הכל גדל הבחור בתורה ויראת שמים עד שנעשה לבן תורה מובהק ואציל נפש עם מידות טובות ומופלאות.
יום אחד הגיע פקידת הרווחה שטיפלה במשפחה לבקרו בישיבה ונדהמה לראות בחור מיוחד העונה על שאלותיה בנימוס רב ומתוך כבוד הדדי… ביקשה היא להיפגש עם מנהלי הישיבה ובפתח דבריה אמרה: "אינני יודעת כיצד חוללתם את הנס המופלא הזה. אבל קיבלתם אבן מחוספסת מאובקת ומלוכלכת והפכתם אותה ליהלום זוהר ומבהיק!".
זאת תורתנו הקדושה אשר מאירה ומדריכה לאדם את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. מרן חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל צפה למרחוק שייצא ממנו משהו טוב ואכן צדקו דבריו.
