הכנות לליל שבועות שחל במוצאי שבת
הכנת הנרות – ישנם מספר דברים שיש להכינם מראש מערב שבת:
א. מאחר ואסור להוליד אש חדשה ביום טוב, לכן יש להכין נר נשמה הדולק 48 שעות לצורך העברה מאש לאש, ולהדליקו לפני כניסת השבת (שו"ע סי' תקב ס"א).
ב. אסור לכבות את הגז ביום טוב (שו"ע סי' תקיא ס"א), אולם על ידי גרמא מותר לכבותו (שו"ע סי' שלד סכ"ב), ולכן ימלא קומקום מים על כל גדותיו, ויניחו על האש הגלויה שבגז עד שירתחו המים ויגלשו ויכבו את הלהבה, ולאחר מכן יסובב כפתור הגז שלא תהיה זרימת גז, אלא שכל ההיתר הזה הוא בתנאי שישתמש במים שיכין מהם קפה או תה וכדומה שנמצא שבישלם לצורך אוכל נפש (ספר אבן ישראל פישר ח"ט סי' סב עמ' מה, שו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' ל ובמילואים, חזו"ע יו"ט עמ' נח), וכיום יש כיריים של גז שאינם נכבים באופן הזה, ויש להיזהר שלא לנענע את הקומקום שנמצא שמכבה בידיו מהמים שגולשים מנענוע ידיו, אך יכול ליתן אבקת סודה במים שתגרום למים לגלוש ובתנאי שישתמש במים (ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' תלח), ויש שמצאו היתר נוסף לכיבוי הגז, ומניחים כפית בין חיישן הבטיחות ללהבה ולאחר כשבע שניות נכבה הגז, שכן חיישן הבטיחות תוכנת שאם אינו מרגיש את חום האש הוא חוסם את זרימת הגז והאש נכבית, ולאחר מכן יסובב כפתור הגז שלא תהיה זרימת גז, אולם יש לבדוק פתרון זה ביום חול שלא בכל כיריים נכבית הלהבה (ילקוט יוסף שם עמ' תמז, ויש שעוררו שיש סכנה בדבר), והעצה הטובה ביותר להשתמש בחגז העובד על ידי טיימר ונכבה מאליו, ויש לחברו לגז קודם החג (חזו"ע יו"ט שם, ועיין בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' סו, ובילקו"י שם עמ' תמג העיר שבשעונים החדשים בשונה מהישנים, כשמסובב את כפתור ההפעלה ממצב הפעלה קבוע למצב שעון, עובר דרך פעולת כיבוי, ונמצא שמכבה הלהבה בידיו, ולכן יש לשים לב להעבירו למצב שעון קודם שמדליק את הגז, ואם הדליק והכפתור מכוון על מצב קבוע יכבה הלהבה ע"י גרמא כנ"ל).
ג. אישה שמדליקה נרות רגילים ליום טוב, צריכה להכין נרות דבוקים בפמוטים לחג, לפי שאסור להדביק הנרות בפמוטים משום ממחק (כמבואר בשו"ע סי' שיד סי"א שאסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסתמו משום איסור ממרח, מ"ב סי' תקיד ס"ק יח, כה"ח אות מא), או אפשר להכין חתיכות מנייר כסף מלפני החג, וביום טוב בעת שצריך יכניסו את הנר לפמוט עם נייר כסף וכך יעמיד בלא צורך להדביק, אבל מותר לתחוב הנר לפמוט בכח ביום טוב ואפילו שעל ידי זה נחתך חלק מהשעוה, שעושה כלאחר יד דרך שינוי ולצורך מצוה (שו"ת באר משה ח"ח סי' קסח, חזו"ע יו"ט עמ' סא, חוט שני יו"ט פ"א סק"ב). ופעמים קורה שנקב הפמוט נתמלא בשעוה, מותר לנקותו על ידי סכין, ועדיף לנקות הפמוט ליד הפח ולהימנע מלטלטלו ולא חשיב מתקן מנא (שו"ת באר משה שם, פסקי תשובות ח"ה עמ' שנג), ואם מדליקה בנירונים אינם מוקצה, שאחר שכבה הנר ראויה קופסת המתכת לנר אחר שקופסת המתכת שלו נהרסה (ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' תקיב, הליכות מועד תשרי עמ' קיח).
ד. ואם מדליקה בשמן, מותר להכניס את הפתילה בתוך השעם "פתיל צף" ביו"ט עצמו (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קכח סק"א, שש"כ פל"ג הערה מט, חוט שני יו"ט עמ' מג), שאין איסור מתקן מנא בכלי חד פעמי העומד לפי שעה (שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' כז, שו"ת צי"א חט"ו סי' יז), ויש אוסרים לעשות כן ביום טוב (הלכות המועדים פי"ג סי"ח), ומכל מקום לכתחילה נכון להכינו מלפני היום טוב (ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' תקו, פסקי תשובות ח"ה עמ' שצח, הליכות מועד פסח ויו"ט עמ' רמח). וכמו כן לכתחילה יש לנקוב את החור של השעם שבו נכנסת הפתילה, ואם הנקב סתום לגמרי אסור לנוקבו ביו"ט שעושהו כלי, וכן יש להפריד את "השעמים" אחד מהשני מלפני השבת, מכל מקום אם לא הפרידם מבעוד יום, מותר להפרידם ביום טוב (ספר בנין שבת פכ"ח אות ג בשם הגרש"ז אויערבך, ובחזו"ע שבת ח"ה עמ' עד, שמותר להפריד ב' גביעי לבן שאין איסור משום מתקן מנא בכלי חד פעמי, חזו"ע שבת ח"ג עמ' שעד שמותר להכניס מחט למזרק בשבת, לפי שאח"כ זורקה לאשפה, וה"ה בשעם וכ"פ בילקוט יוסף פסח ח"ג עמ' רפ). ונכון להוציא מהכוסיות את הפתילות הישנות על ידי מזלג שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (שו"ע סי' שיא ס"ח, ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' תקיב).
ה. עדיף לפתוח את בקבוקי היין והשתיה מלפני יום טוב, וכשחל יום טוב לאחר השבת יפתח כמה בקבוקים שצריך גם לחג השבועות, ואם לא עשה כן, רשאי לפותחם בשבת ובחג (ספר אבן ישראל פישר ח"ב עמ' קנג, שו"ת אורל"צ ח"ב פכ"ז ה"ח, חזו"ע שבת ח"ה עמ' שסח).
נר להבדלה – ישנה בעיה לברך על נר של אבוקה שאין יכול לכבותו ביום טוב, על כן עצה טובה להכין מערב שבת נר, ויכול לקחת "נירון" ולצרף אליו פתילה נוספת מערב שבת, ולהדליקו מהנר שהדליק מערב שבת ולברך עליו, ואז אין צורך לכבותו ויניחנו עד שיכבה מאליו, ואם לא הכין נר מיוחד, יברך על נר עם שלהבת אחת שיש לחוש שאם יחבר שתי נרות יחד יכבה הנר כשמפריד את הנרות (כרתי ופלתי יו"ד סי' יא אות ח שאם מחבר שתי פתילות הוי נר של אבוקה, וכ"כ הכה"ח סי' רחצ אות יז שאם השלהבות נוגעות זו בזו, הוי ג"כ נר של אבוקה, שו"ת אורל"צ ח"ג פי"ח ה"ו, ילקוט יוסף פסח ח"ג עמ' רסז, שבת א' חלק רביעי עמ' תתפא), וכן יכול לחתוך חתיכה מנר ההבדלה שמברך עליו בכל מוצאי שבת והלניחו בצלחת עם מעט חול ויתכבה מאליו (עיין שו"ע תקיד ס"ג), ואם לא עשה כן יברך על נר אחד שנר אבוקה הוא למצוה מן המובחר (שו"ע סי' רחצ ס"ב), ויכול לברך על הנר שהודלק לכבוד יום טוב שהודלק להאיר משום שלום בית (שו"ת אורל"צ ח"ג פי"ח ה"ו, שש"כ ח"ב עמ' רעד, שו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' קכד, ילקוט יוסף פסח ח"ג עמ' רסה), ויזהר שלא יכבה א נר ההבדלה כדרכו בכל מוצאי שבת, אלא יניחנו ויכבה מאליו (ילקוט יוסף שם עמ' ער).
איסור הכנה – אין שבת מכין ליום טוב (שו"ע סי' תקג ס"א), ולכן אסור להדיח הקערות וצלחות משבת לצורך יום טוב (חזו"ע יו"ט עמ' לז), אולם מותר להדיח כוסות שרגילים לשתות בהם תדיר (שו"ע סי' שכג ס"ו), מכל מקום אם קשה לעקרת הבית לסבול אי ניקיון בביתה או כאשר המטבח פתוח לסלון ומתביישת מאורחים הנמצאים בביתם, יש להקל ולהדיח אף את הקערות והצלחות, שנחשב הדבר כצורך השבת (חזו"ע שבת ח"ו עמ' קב). וכמו כן מותר לנקות את השולחן אחרי סעודה שלישית בשבת כדי שהבית יראה נקי ומסודר, אבל אין לערוך את השולחן ולעשות הכנות לצורך סעודת ליל יום טוב (שו"ע סי' תקג ס"א, רמ"א סי' תרסז ס"א). וכשהגיע זמן צאת הכוכבים רשאים לערוך את השולחן לצורך החג, וכשבני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להקל לערוך השולחן בזמן בין השמשות (חזו"ע פסח עמ' רסח), ויש להזהיר על כך את הנשים שנשארות בבית וכן יודיעו על כך בבית הכנסת (ילקוט יוסף פסח ח"ג עמ' רעז, ועיין שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' כג אות א).
עשיית מלאכה – ליל חג השבועות שחל להיות במוצאי שבת, אסור לעשות כל מלאכה אפילו המותרות ביום טוב קודם צאת הכוכבים והבדלה, אבל אם הבדיל בתפילה מותר לעשות מלאכה, ואישה שלא מתפללת ערבית או אפילו איש שלא הבדיל יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי הזכרת שם ומלכות, ואז מותרים לעשות כל מלאכה (שו"ע ורמ"א סי' רצט ס"י).
הצעת המיטה – אין להציע המיטות שבחדרים משבת ליום טוב, אלא אם כן רואים את המיטות או שיש אורחים בבית, שאז מותר להציע ולסדר המיטות מפני כבוד יום השבת (מ"ב סי' שב ס"ק יט, כה"ח אות יד).
פרוכת – בית כנסת שיש להם פרוכת מיוחדת לחג, אין לגבאים להחליף את הפרוכת בשבת לצורך יום טוב, וכן לא יוציאו המחזורים של שבועות עד צאת הכוכבים (כנה"ג סי' תצד סק"ב בשם המהרי"ל, א"ר ס"ק י"ב, מ"ב סק"ט, ילקוט יוסף ספיה"ע ושבועות עמ' תקפח).
לנקות את הבית – מותר לטאטא את רצפת הבית המרוצפת בשבת שזהו כבוד השבת שהבית נקי ומסודר, אבל אין לשטוף הבית במים, ואם המקום מלוכלך ישפוך שם מעט מים ויגרוף במגב רגיל (חזו"ע שבת ח"ד עמ' מד), ונכון לעשות כן בעוד ביום גדול שלא יהיה ניכר שעושה כן לכבוד יום טוב (עיין לקמן בדין הוצאת מאכל קפוא).
להכניס מאכלים למקרר – מותר להכניס למקרר בקבוקי שתיה בשבת לצורך יום יוב ואין זה נחשב להכנה, אלא שטוב להכניסם בעוד היום גדול כדי שיהיו קרים ביום השבת (חזו"ע שבת ח"ב עמ' תמז).
להוציא מאכל מהמקפיא – מותר להוציא אוכלים או משקים קפואים בשבת כדי שיופשרו לצורך סעודת ליל יום טוב ואין זה נחשב הכנה, שאינו יוצר כאן דבר חדש אלא מסיר המונע, ובפרט לצורך מצוה (מרן השו"ע סי' תקג ס"א כתב שאסור להכין ביו"ט לצורך מחר ואפילו הוא שבת וה"ה להיפך. וכ"כ הרמ"א סי' תרסז ס"א שאסור להכין ביו"ט לצורך ליל יו"ט, וכתבו האחרונים שאפילו טירחא בעלמא אסור לעשות כמו הדחת הצלחות לצורך יו"ט. אמנם מצינו כמה היתרים לכך כמ"ש הח"א כלל קנג ס"ו שיש להתיר אם לא ימצא הדבר בנקל כגון להביא יין מיו"ט לחבירו, ויש בו גם צורך מצוה, ואינו ניכר שעושה לצורך מחר, הביאו המ"ב סי' תרסז סק"ה, וכ"כ בשו"ת מהרש"ג ח"א סי' סא כל שאין כוונת העושה לחסוך זמן לאחר השבת, ואם לא יעשה הדבר בשבת לא יוכל לעשותו כלל, אין בו משום איסור הכנה, וכן הסביר בשו"ת באר דוד סי' ח בדעת המהרש"ג שדבר זה אם לא יכינו עכשיו לא ימצא לעשותו אח"כ, ולכן אין בו משום הכנה, ועפי"ז היתר מרן הגרע"י בחזו"ע שבת ח"ב עמ' תמז להוציא חלה קפואה מהמקפיא בשבת, כדי להפשירה לצורך סעודה רביעית, וכ"כ בשו"ת קנין תורה ח"ב סי' קטו אות ב שאין למחות ביד המיקל בזה, וכ"כ בילקו"י פסח ח"ג עמ' רפא שמותר להוציא בשבת מצה שמורה קפואה מהמקפיא לצורך ליל הסדר), וטוב להוציאם בעוד היום גדול כדי שיופשרו ויהיו ראויים למאכל בשבת עצמה, אבל לא יחמם את המאכלים על גבי פלאטה חשמלית, וכן לא יכין הסלטים בשבת לצורך יום טוב שאין שבת מכין ליום טוב (עיין בשו"ע סי' תרסה ס"א, מ"ב סק"ה, כה"ח אות ח, הליכות מועד יו"ט עמ' רמד שדוקא להוציא חלה מהמקפיא שאינו יוצר משהו חדש אלא רק מסיר את המונע שהוא הקרח מותר, אבל לחמם תבשיל ע"ג הפלאטה ודאי שאסור), אמנם בשעת בדחק שאם ימתינו מלחמם את התבשילים על גבי הפלאטה יתעכבו הרבה זמן מלהתחיל את סעודתם, וגם התבשיל כבר מבושל ורובו יבש שאין בו משום איסור בישול אחר בישול, ומניחו על הפלאטה בעוד היום גדול ואין ניכר שעושה לכן לצורך הלילה, ויש אפשרות לאכול ממנו בשבת, אפשר להקל בזה, אולם אין להקל רק כאשר השעה דחוקה באמת ובלאו הכי אין להתיר. וישנה אפשרות נוספת לכוין שעון שבת לפלאטה וכשהיא כבויה יניחו עליה את התבשילים, וכשתדלק לאחר זמן יתחממו התבשילים, ובאופן כזה מותר להניח עליה אפילו תבשיל לח (ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' רנג-רס), ועוד שניתן לקצר את זמן חימום התבשילים שלאחר צאת השבת כשיטת רבנו תם יחממו אותם על גבי הגז בדרך המותרת מאש מצויה, וכידוע חום האש גדול מחום הפלאטה ובכך יחסכו זמן ולא יתעכבו להתחיל בסעודתם, מכל מקום טוב שיעשו כן על ידי גוי או בבין השמשות, שכל שאסור משום שבות לא גזרו בו חכמים בבין השמשות (ילקוט יוסף יו"ט וחוה"מ עמ' תקיד כתב להתיר לומר למי שאינו מקפיד להוציא שבת כשיטת ר"ת שידליק לו את האש מאש מצויה מער"ש, ובפרט בליל שבועות שהזמן דחוק, יוכלו לומר לו להדליק את האש לאחר צאת שבת ויאמר קודם המבדיל בין קודש לקודש, ויחממו את התבשילים, וכך היה נוהג מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שציוה למי שאינו מוציא שבת כר"ת לעשות עבורו מלאכה ע"ש).
שינה בשבת – מותר לישון בשבת בערב חג השבועות, כדי לאגור כוחות ללימוד בליל החג, ואין לו לומר בפירוש שהוא ישן לצורך הלילה, אלא ילך לנוח ללא שיפרש מחשבתו ואין ניכר שעושה כן לצורך מוצאי שבת (כתב מרן שו"ע סי' שז ס"א שאסור לומר דבר פלוני אעשה למחר וכתב המג"א סק"א, ור"ס רצ בשם ספר חסידים סי' רסו שלא יאמר בשבת נישן כדי שנעשה מלאכתנו במוצ"ש מפני שמראה שמה שישן בשבת עשה בשביל חול. ומכאן שאסור לומר אעשה למחר הוא אפילו בדבר מצוה), ויש מתירים לומר שישן כדי לאגור כח ללימוד של ליל שבועות, שנקרא דבר מצוה ועצם הלימוד אינו אסור בשבת (עיין בשו"ע ס"ז שדבר שמותר לעשותו בשבת, מותר לומר לחבירו למחר אעשה כך, וכ"כ הא"ר סק"א, המאמ"ר סק"א והברכ"י סק"א להתיר בדבר מצוה ודחו הראיה מספר חסידים. וכ"ה כה"ח אות ג, והמ"ב סק"א לאחר שהביא דבריהם כתב שנכון לכתחילה להחמיר אם אין לו צורך בדיבור זה היום, וכ"כ בשו"ת אורל"צ ח"ג פי"ח הי"א בביאורים עמ' קצה), ויותר נכון שישן מבלי שיאמר סיבת הדבר, שאף אם נאמר אין איסור בדבר משום מכין, מכל מקום נראה כמזלזל בשבת שעושה דבר בשביל הלילה (ילקוט יוסף ספיה"ע ושבועות עמ' תקפח).
עשיית מלאכה – ליל חג השבועות שחל להיות במוצאי שבת, אסור לעשות כל מלאכה אפילו המותרות ביום טוב קודם צאת הכוכבים והבדלה, אבל אם הבדיל בתפילה מותר לעשות מלאכה. ואישה שלא מתפללת ערבית או אפילו איש שלא הבדיל על היין יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי הזכרת שם ומלכות, ואז מותרים לעשות כל מלאכה (שו"ע ורמ"א סי' רצט ס"י). וכשיגיע זמן צאת הכוכבים רשאים לערוך את השולחן לצורך החג, וכשבני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להקל לערוך השולחן בזמן בין השמשות (חזו"ע פסח עמ' רסח), ויש להזהיר על כך את הנשים בבית וכן יודיעו על כך בבית הכנסת (ילקוט יוסף פסח ח"ג עמ' רעז, ועיין שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' כג אות א), ובדיעבד אין לאסור בהנאה דברים שהוכנו בשבת לצורך יום טוב (ילקוט יוסף ספיה"ע ושבועות עמ' תקפח).
מחזור לחג – אין להביא לבית כנסת את המחזור של חג השבועות בשבת, אלא אם כן יעיין בו כשיגיע לבית הכנסת ונמצא שלא ניכר שהביאו לצורך החג או אם מתפלל במקום שיש בו מחסור במחזורים וחושש שלא יהיה לו במה להתפלל (שערי תשובה סימן תרצג לעניין מגילה, ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד רכו).
גלילת ספר התורה – מאחר ואין שבת מכין ליום טוב, יש להודיע לגבאי הממונה על גלילת ספרי התורה מדי שבוע שלא יגלול את ספר התורה לקריאת החג השבועות ביום שבת, שזהו בכלל הכנה, אולם אם קורא מספרי התורה כמה פסוקים במקום שגללו לשם הדבר מותר, משום שלומד בו עכשיו ואינו בכלל הכנה (מ"ב סי' תרסז ס"ק ה, כה"ח אות יב).
עוד כתבות בנושא שבועות
