תענית י"ז בתמוז – הלכות
מטרת התענית – כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות תעניות ה"א): "בימים אלו כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם". ולכן חייב כל אדם לפשפש במעשיו ביום התענית, שאין התענית אלא כהכנה לתשובה, וכפי שנאמר על אנשי נינוה ששלח להם הקב"ה את יונה הנביא להזהירם שיחזרו בתשובה, ואם ימאנו נינוה תהפך ותחרב, ומיד שבו מדרכיהם הרעים וקיבלו עליהם ועל בהמתם תענית מאכילה ושתיה שלושה ימים ולבשו שקים שנאמר: "וירא ה' את מעשיהם", ואמרו חז"ל (תענית טז.) את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ששבו מדרכם הרעה, וכן עלינו לעשות ביום התענית (מ"ב סי' תקמט סק"א, כה"ח אות ב).
רמז לתענית – נאמר בדברי קבלה על ידי זכריה הנביא (ח, יט), "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". ופירשו חז"ל (רה"ש יח:), צום הרביעי הוא יום שבעה עשר בתמוז, שהוא החודש הרביעי למנין חודשי השנה מניסן, וצום החמישי הוא יום תשעה באב (שו"ע סי' תקמט ס"ב).
טעם התענית – חמישה דברים אירעו לאבותינו ביום שבעה עשר בתמוז: א. נשתברו בו הלוחות בחטא העגל. ב. בוטל קורבן התמיד בימי בית ראשון שגזרה מלכות הרשעה שלא יקריבוהו (כ"כ הרמב"ם פ"ה מהל' תעניות ה"ב, וראה בספר גבורות ארי לבעל השאג"א שמשמע מרש"י ד"ה ובוטל שהיה זה בבית שני). ג. הובקעה העיר ירושלים בחורבן בית שני. ד. שרף אפוסטומוס הרשע משרי יון את התורה (כתב התפארת ישראל יכין אות מג שהיה זה ספר תורה שכתבו עזרא הסופר, והיה מונח בעזרה שבביהמ"ק וממנו היו מגיהים את שאר סה"ת, ועוד ששרף כל סה"ת שמצא שרצה לבטל התורה מישראל). ה. הועמד צלם בהיכל (כ"ה בתענית כו:, ובירושלמי תענית פ"ד ה"ה נחלקו בגירסא הועמד או העמיד, למ"ד הועמד זהו פסלו של מנשה בבית ראשון, וכ"כ רש"י שם ד"ה הועמד, ולמ"ד העמיד זהו צלמו של אפוסטומוס הרשע וכ"נ מגירסת הרמב"ם שם שלפנינו).
תחילת התענית – תענית שבעה עשר בתמוז מתחילה מעלות השחר, שהוא שבעים ושתים דקות קודם הנץ החמה (שו"ע סי' תנט ס"ב), ומסתיימת בצאת הכוכבים, והוא כשלוש עשרה וחצי דקות זמניות אחר שקיעת החמה (שו"ת יחו"ד ח"א סי' מו ד"ה מ"מ, ובשו"ת אורל"צ ח"א סי' כ, וח"ג פכ"ט הכ"ה כתב להמתין עשרים וחמש דקות אחרי השקיעה), ולכן יכול לאכול ולשתות בכל הלילה שלפני התענית, ודוקא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע אינו רשאי לאכול שהרי הסיח דעתו מן האכילה והשתיה, ומכל מקום אם התנה קודם שהלך לישון שבכוונתו לאכול ולשתות קודם עלות השחר, רשאי לאכול ולשתות קודם עלות השחר (שו"ע סי' תקסד ס"א, ובגמ' תענית יב: אמרו שאם התנמנם ולא ישן שנת קבע, לא הוי היסח הדעת ורשאי להמשיך לאכול, וכ"מ בב"י וכ"כ הרמ"א שם, והמ"ב סק"ב, והכה"ח אות ה, ובחזו"ע ד' תעניות עמ' יב כתב שאפילו לא ישן על מיטתו אלא ע"ג שולחן בלי תנאי אסור לאכול), ובזוהר הקדוש (פר' ויקהל דף רטו ע"ב) החמיר מאוד שהישן בלילה וניעור קודם עלות השחר לא יאכל כלום (כ"ד מרן החיד"א ביוסף אומץ סי' תקפא, אבל מותר לשתות מים לאחר שישן בלילה שאין מרבים הדם כלל, וכ"כ הכה"ח סי' פט אות ל ובאות לד כתב שי"א שהמחמיר אפי' במים תע"ב, ובהליכ"ע ח"ב עמ' רכ כתב להתיר לשתות קפה או תה אף לדעת הזוה"ק), אולם העיקר להלכה להקל בזה שיתנה קודם שהולך לישון (מרן הב"י סי' קמא כתב שבכל מחלוקת הש"ס דידן והזוה"ק, הלכה כהש"ס והפוסקים, וכ"כ השד"ח כללי הפוסקים סי' ב אות ט ואות יב), וצריך שיתנה בפיו ולא במחשבה (שו"ת אורל"צ ח"ג פל"א ה"ב בביאורים).
איסור אכילה – אסור לאכול תוך חצי שעה קודם עלות השחר, ודוקא יותר מכביצה פת או פת הבאה בכסנין [כ-54 גרם] אבל פחות מכביצה או פירות אף יותר מכביצה רשאי לאכול עד עלות השחר, וכן אם התחיל לאכול קודם שהגיע חצי שעה הסמוך לעלות השחר, רשאי לקבוע סעודה ולהמשיך אכילתו עד עלות השחר ולא יותר (שו"ע סי' פט ס"ה, מ"ב ס"ק כז, וראה בשו"ע סי' רלב ס"ב שסמוך הוא חצי שעה קודם זמן האיסור).
בשר ויין – לילה שקודם התענית מותר לאכול בשר ולשתות יין, והוא הדין במוצאי התענית (שו"ת אורל"צ ח"ג פכ"ט הכ"ו בביאורים). וכשיש צורך מותר לערוך נישואין בתענית ציבור, אלא שמהיות טוב אם אפשר לערוך את ברכות האירוסין והנישואין לאחר בין השמשות של יום התענית, דהיינו בצאת התענית (שו"ת יבי"א ח"ו חאה"ע סי' ז, חזו"ע ד' תעניות עמ' קיג-קיח).
תנאי לשתיה – למנהג הספרדים יש להתנות אף על שתיה (ב"י סי' תקסד ד"ה י"א, וכן נראה בשו"ע ס"א "התנה אוכל ושותה", וכ"כ בשו"ת אורל"צ ח"ג פל"א ה"ב בביאורים), ומנהג האשכנזים להקל בשתיה שאין צריך תנאי, שבדרך כלל הניעור משנתו מרגיש צמא (רמ"א שם, מ"ב סק"ו), ומי שהתנה קודם שהלך לישון והזכיר בתנאו רק שיאכל ולא הזכיר שישתה קודם עלות השחר, וכשניעור נעשה צמא ותאב לשתות, יש להקל לו לשתות (ח"א כלל קלב אות יח, כה"ח סי' תקסד אות י), וכן מי ששכח להתנות וכשהתעורר משנתו קודם עלות השחר הרגיש צמאון, המיקל לשתות יש לו על מה שיסמוך, ובפרט אם הוא רגיל לשתות בכל לילה (חזו"ע ד' תעניות עמ' יא בהערה).
תחילת הלילה – מי שישן בתחילת הלילה כמה שעות, ועדיין לא אכל ארוחת ערב, רשאי לאכול כשניעור משנתו משום שלא הסיח דעתו מאכילה (כמבואר במ"ב סי' תקסד סק"ג בשם האחרונים שאם ישן בתוך סעודתו מותר לו לגמור סעודתו לאחר שיתעורר, שעה"צ סק"ג, כה"ח אות ג), וכל שכן אם הוא רגיל לישון בתחילת הלילה, ולאחר זמן מתעורר ואוכל שלא הסיח דעתו מהאכילה ושתיה (חזו"ע ד' תעניות עמ' יב בהערה).
ברכת המפיל – מי שבירך ברכת המפיל בלילה ונזכר שלא התנה שברצונו לאכול קודם עלות השחר, רשאי לומר התנאי בפיו (שו"ת אורל"צ ח"ג פל"א ה"ב ביאורים, ועיין במקור חיים לבעל החוות יאיר בקיצור הלכות שאם בירך המפיל ונזכר שלא התפלל ערבית או לא בירך ברכת הלבנה, יאמר אותם אחר ברכת המפיל, וכ"פ בשו"ת שרגא המאיר ח"ו סי' קכו אות ב, ובשו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' קכג אות א, ובספר ארחות רבנו חאו"ח ח"ב אות קלד).
לא התנה – מי שלא התנה קודם שהלך לישון שברצונו לאכול ולשתות קודם עלות השחר, ובקומו משנתו אכל ושתה קודם עלות השחר, אף שאין לעשות כן, מכל מקום מאחר ולא אכל ביום התענית, יתענה ויאמר עננו בתפילתו (שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' קפ).
צדקה – נוהגים לתת צדקה לעניים בתפילת המנחה של יום התענית (מ"ב סי' תקסו ס"ק יב, ובחזו"ע ד' תעניות עמ' מב בשם מחזור ויטרי סוף עמ' שצב שהמתענה ואינו נותן צדקה, כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים), ששכר התענית הוא הצדקה (ברכות ו:, ופרש"י שנותנים צדקה לעניים שיקנו בהם אוכל לאחר התענית, ויש שנתנו רמז למנהג "תענית" אותיות "תת עני", שהנותן צדקה לעני יש עליו שם תענית (מעיל צדקה אות תלה בשם ר"י החסיד), ויתן לעני כשיעור האכילה שלא אכל היום ויהיה זה ככופר נפש (א"ר סק"ב ועוד בשם הגליון מהפסוק "צדק ומשפט מכון כסאך", צדק ומשפט מכון ר"ת צום, ללמד שביום הצום יש להרבות צדק ומשפט), אך יזהרו שלא יעברו בין המתפללים בחזרת הש"ץ שהציבור יענו אמן לברכות (פמ"ג מ"ז סק"ג, מ"ב שם).
תענית י"ז בתמוז – הלכות – עוד הלכות בנושא הלכה
