נמצאים אנו בסוף ימי השובבי"ם הקדושים, ממש שבוע אחרון, וגילו לנו רבותינו המקובלים שמסוגלים הם להוסיף על האדם רוח של קדושה וטהרה, ולכן מי שהוא חכם ינצלם לתשובה שלמה ותיקון מעשיו ומידותיו, ובפרט בענייני צניעות וקדושה.
כל התגברות בשמירה ממראה לא צנוע, כל הוספה בצניעות הלבוש והדיבור, יש ביכולתו לפעול ישועות מופלאות מן השמים, והוא ממש עת רצון. ואמרו חז"ל (עירובין יח:): "תנו רבנן, המרצה מעות לאישה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהינם ועליו הכתוב אומר (משלי יא, כא): 'יד ליד לא ינקה רע' לא ינקה מדינה של גיהינם' ". ופירש רש"י הקדוש, יד ליד הוא כמשה שקיבל תורה מיד ה' לידו, לא ינקה העושה כן מדינה של גיהינם.
והלכה היא שצריך האדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד, ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו וכו' ואסור לשחוק עמה ולהקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה, ואפילו להריח בשמים שעליה אסור, ואסור להסתכל בנשים העומדות על הכביסה וכו', ואסור לשמוע קול אישה וכו', והמתכוון לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות, ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין (שו"ע אבן העזר סי' כא ס"א).
בדבר הזהירות הגדולה שיש לאדם להתרחק מהאיסורים החמורים הללו, סיפר הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א סיפור מזעזע ששמע מאביו המקובל רבי סלמן זצ"ל: "לפני כחמישים שנה, בעודי נער, זוכר אני אישה זקנה בעירנו אשר הגיעה לגיל מאה וחמש עשרה! אשר היתה מתגוררת בשכונת 'מקור ברוך' ברחוב רש"י פינת 'תחכמוני'. אותה זקנה היתה צדקת שהתלבשה בצניעות גדולה ובשכבות רבות של בגדים. היא היתה מגיעה בקביעות לתפילות בבית הכנסת 'אוהל רחל' ואף היתה מוסרת שם שיעורים מחזקים לנשים בכל שבת.
בהגיע יום פטירתה לבית עולמה, הגיעו אנשים רבים לביתה ללוותה למנוחת עולמים, וביניהם היה גם אבי רבי סלמן מוצפי זצ"ל, ואני הקטן הייתי עימו. בעוד ה'חברא קדישא' מטפלים בנפטרת, החל אבי לספר לנוכחים מעשה נורא שזוכר הוא לפני מספר שנים שאירע בעירו 'בגדד' שבעיראק: "מעשה היה לפני כמה עשרות שנים בתקופת רבינו ה'בן איש חי' זצ"ל", החל אבי לספר, "באחד הימים נפטר בבגדד איש זקן וכשר ואנשי ה'חברא קדישא' הגיעו לבית העלמין על מנת לטפל בקבורתו ולחפור לו קבר. וכידוע בבגדד העפר היה תחוח מאוד, ממש כ'חֵמָר', על כן היו רגילים לבנות את מצבות הקבורה מטיט ובצורה של פירמידה, כדי להגן על הקבר שלא יהרס ממי הגשמים הרבים.
מידי שנה היו אנשי ה'חברא קדישא' מחדשים את הטיט שהתפורר. וכשהגיעו אנשי ה'חברא קדישא' לחפור לאותו זקן כשר את קברו, לפתע נפל עפר מאחד הקברים הישנים שהיו בסמוך, הישר אל תוך הקבר החדש של הזקן הזה. אנשי ה'חברא קדישא' הביטו אל הקבר הסמוך שהתפורר כעת ונדהמו לראות בתוכו תכריכים הנראים נקיים וצחים ממש כאילו הנפטר נקבר עכשיו. הקברן נדהם מהמחזה. הוא הכיר את בית העלמין וידע שהקבר שהתפורר קיים במקום כבר למעלה מעשר שנים. הוא הסתקרן לדעת מי הוא אותו מת, ושלח את ידו לגעת ולמשש את התכריכים שנראו כחדשים. והנה הוא נגע בתכריכים והרגיש שהגוף שלם לגמרי. היתה זו אישה ומיד הוא הבין שמדובר באישה קדושה שגופה נשאר שלם כמה שנים ולא נרקב כלל, בשונה משאר המתים.
הוא סתם מיד את קברה בטיט והמשיך בקבורת הזקן והלך לביתו. כבר באותו הלילה כשעלה לישון על מיטתו, הוא רואה בחלומו אישה צדקת שעומדת לפניו וסיבבה הילה מיוחדת הוא הבין שזו אותה אישה שהיה היום ליד קברה. לפתע היא ניגשה אליו בפנים זועפות ואמרה לו ברוגז: "איך העזת לגעת בי היום?!". "אני מתנצל", הוא אמר לה ברעדה, "ראיתי תכריכים חדשים ורציתי לדעת מי זה". האישה הזו הסתכלה עליו במבט מאיים ואמרה לו: "איך אינך מתבייש?! האם אתה יודע שבמשך כל חיי לא היה מעולם גבר זר שנגע בי? ואפילו באצבע קטנה! וכיצד זה העזת לגעת בי?!" הקברן לא ידע את נפשו מרוב פחד, והאישה המשיכה ואמרה בתביעה קשה: "דע לך, שכבר עשרים שנה שאני שוכבת בקבר ואף אדם לא העז לגעת בי. ומאחר ונגעת בי, אני מזמינה אותך מחר לדין בבית דין של מעלה!", והסתלקה לה מהחלום. הקברן התעורר בפחד אימים ובבהלה רבה ורץ לספר את החלום לאנשי בית הכנסת. כולם הזדעזעו ונבהלו מהחלום הנורא וקיוו שהיה זה רק דימיון דברים ותו לא.
למחרת הקברן התפלל תפילת שחרית, ומיד בסיום התפילה נפטר בפתאומיות לבית עולמו. סיים רבי סלמן זצ"ל שמעשה זה החריד את כל בגדד והראה לכולם עד כמה חמור איסור נגיעה באישה, ואף בלא כוונה ובנגיעה באישה מתה. ישמע חכם ויוסף לקח! קחו לכם קבלה אחת טובה לחיים טובים יותר!
