פרשת תולדות – צלחת מרק כמשל לחיים
עשרים שנה חלפו מאז נשא יצחק את רבקה לאישה, ועדיין אין להם ילדים. השניים מרבים בתפילה, הקב"ה שומע לתפילתו של יצחק, ורבקה הרה. היא חשה כי משהו מוזר מתחולל בבטנה, נודע לה כי בבטנה תאומים, והם עתידים להתעמת במהלך חייהם, מהו ההבדל האמיתי ביניהם? מיהו המנצח הגדול?
לאחר תפילות רבות נעתר ה' לתפילתם של יצחק ורבקה "ותהר רבקה אשתו". לאחר הריון מתמשך ומבלבל נולדו שני בנים, הראשון אדמוני כולו ושמו עשו ולאחריו נולד יעקב בנם השני. בעודם קטנים לא היה ניכר ההבדל ביניהם, אך משנעשו בני שלוש עשרה – ברי מצווה, היה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים.
בפרשתנו נאמר: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה, כז).
שואל הרבי ממונקאשט רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל, בעל ה'מנחת אלעזר', מדוע נכתב אצל עשו פעמיים המילה 'איש' – "איש יודע ציד איש שדה"? בעוד אצל יעקב נאמר רק פעם אחת 'איש' – "איש תם"?
ומתרץ כי עשו היה 'דו-פרצופי', הוא העמיד פנים לפני יצחק כאיש ירא שמים ומדקדק במצוות התורה, שכך היה שואל את אביו: "כיצד מעשרים את המלח והתבן? וכסבור אביו שהוא מדקדק במצות". אבל כל זה רק לפני אביו, אבל בחוץ בהיותו בשדה לבד, היה מראה את פרצופו האמיתי, שם אין איש רואהו. לא כן יעקב, היה רק איש אחד, כי הוא היה אמיתי ותוכו היה כברו.
התורה מעידה: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (כה, כח)
ומסביר רבינו השל"ה הקדוש זיע"א, כי אהבת יצחק לעשו הייתה אהבה התלויה בדבר, שבטל הדבר בטלה גם אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר מתקיימת לעולם ועל פי זה ניתן להבין את הפסוק, יצחק אבינו אהב את עשו בשביל ענייני העולם הזה, וזהו 'ויאהב' בלשון עבר, כי כשלא הביא לפניו צייד בטלה האהבה, אבל רבקה 'אוהבת' את יעקב, שאוהבת אותו תמיד. "מכאן ילמד האדם מוסר גדול שלא יאהב האדם את ענייני העולם הזה באהבה רבה ובחשק רב, אלא יאהב את התורה והמצוות בכל כוחו, כי רק המה נצחיים".
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף" (כה, כט). אך ממה יש לו להיות עייף? ורש"י משיב מרציחה, שכך נאמר בפסוק: "כי עייפה נפשי להורגים" וכשאדם עייף אין דעתו מיושבת עליו, ועל כן כשעשו ביקש מיעקב שייתן לו לשתות מהמשקה האדום הזה, נתן לו יעקב גם לחם, והלא עשו ביקש מרק ומדוע יעקב הוסיף גם לחם?
ונבין זאת בהקדים משל נאה. איש עני לבוש בגדים בלואים וקרועים נכנס למסעדת יוקרה והתיישב באחד השולחנות, המלצר בראותו כי האיש אינו נמנה על לקוחותיה הקבועים של המסעדה, הסב את תשומת ליבו של בעל המסעדה לדבר. ניגש הבעלים ללקוח המעניין ושאל לשלומו, לפתע פרץ העני בבכי קורע לב, "לא אכלתי כמה ימים, ישנתי ברחוב ואיש לא שם לב אליי ולו לפרוטה אחת", לשמע דבריו התרגש הבעלים ואז המשיך העני ואמר: "אנא ממך רחם עלי ותן לי לאכול, אני ממש גווע מרעב, אנא ממך איש נחמד הושיע אותי…".
מיד הורה הבעלים למלצר להגיש לפני העני מנה גדושה של אוכל טעים וחם. העני הודה לו ושמח, ומיד כשהגישו לפניו את הצלחת אכלה בלהט והמהירות, ותוך שניות בודדות חזרה להיות ריקנית כמקודם. חשב העני לעצמו אם כבר אז כבר, אוכל עד שאשבע לגמרי. צלצל הלה בפעמון הקורא למלצר וביקש מנה נוספת, המלצר שם צעדיו למטבח והביא עמו מנה נוספת, וכך חזר הדבר על עצמו פעמים מספר, העני לא ידע מעצורים… וביקש קינוחים בטעמים שונים ושתיה לרוב. לבסוף ביקש לקום ממקומו, או אז ניגש אליו המלצר עם רשימה ארוכה, והמחיר גבוה אין הוא מכיר את מספר הספרות הכתובות בו. מיד הזדעק העני: "מהיכן לי סכום כסף גבוה שכזה?! הלא אמרתי בתחילה כי איש דל אנוכי הריני אנוס ופטור מכל תשלום! האין לכם כל בושה לנצל איש כמוני" פסק בביטחון.
לשמע דבריו ניגש אליו הבעלים וטען לעומתו, "אתה טוען שהיית אנוס ופטור מכל תשלום, אכן?" שאלו העשיר, והעני הנהן בראשו כמסכים לדברים. "יכולתי להסכים עמך בטענתך אילו אכלת מנה אחת בלבד, אולם מה אעשה ואכלת מנות לרוב ואף השכלת להזמין קינוחים ושתיה לרוב… ומכאן שטענתך אינה טענה ועליך לשלם את מלוא הסכום".
וכלפי מה הדברים אמורים? יעקב הכיר את עשו אחיו היטב, הם שהו יחד בבטן אמם הצדקת תשעה חודשי לידה, וכבר חלקו ביניהם את שני העולמות, בעוד עשו בחר לו את העולם הזה, יעקב בחר לעצמו את העולם הבא. ידע יעקב שלאחר מכירת הבכורה יטען עשו כי היה אנוס ובא עייף מן השדה, על כן נתן לו יעקב "לחם ונזיד עדשים", ובמעשה זה סתר מכל וכל את טענתו.
סיכם זאת המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, כי לבסוף זעק עשו "זעקה גדולה ומרה", כי כשהצלחת מלאה, העולם הבא נראה קטן, אך כשהצלחת ריקה, עולם הבא נראה ענק מתמיד. ככה זה כשהתאווה גוברת על האדם, מעשיו מאבדים שליטה אך לבסוף החרטה גדולה, רואה הוא במו עיניו שאין ביכולתו לעמוד בניסיון, אינו מסוגל לעצור בזמן והתחושת הפספוס מציפה אותו.
כדי להצליח צריכים לזכור תמיד מיהו הגיבור האמיתי בעיניהם הקדושות של חז"ל "איזהו גיבור, הכובש את יצרו" (מסכת אבות, פרק ד', משנה א').
פרשת תולדות – צלחת מרק כמשל לחיים – עוד כתבות באתר להאיר
