פרשת מטות – לא יחל דברו
כלל לימדונו רבותינו בעלי המוסר כל דבר שמכוסה מבחוץ, טמון בתוכו סוד גדול, שבת ראש חודש מנחם אב לפנינו, אלו ימים גדולים בשורשם. וכפי שכתב רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" זצ"ל שחודש אב עתיד להיות אב לכל החודשים, שמאחר ונעשו בו צרות רעות ורבות,
מוכרח להיות שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חודשי השנה שנאמר: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" (תהלים צ, טו).
וכך מסביר רש"י הקדוש את בקשתנו, שהקב"ה ישמח אותנו בימות משיחנו ויעשה עמנו ניסים ונפלאות כמנין ימות השנים אשר בהם עונינו בגלויות הקשות והסבל הרב שעברנו, וכמנין השנים שבהם ראינו רעה.
עוד אמרו בזוהר הקדוש (ח"ב דף עח ע"ב), שיעקב ועשו חלקו ביניהם את חודשי השנה. יעקב נטל לו את חודשים ניסן אייר וסיון, ועשיו נטל לו את חודשים תמוז אב ואלול, אלא שאז נתגבר עליו יעקב וחטף ממנו את חודש אלול הרחמים והסליחות, ונשאר בידו של עשיו רק חודשים תמוז ואב בלבד, ולכן שלט בהם בזמן חורבן בית המקדש הראשון והשני והרע מאוד לישראל, אך לעתיד לבוא יקח יעקב את שני החודשים הללו מעשיו אחיו וישלטו בהם ישראל, ויהפכו לימים טובים של ששון ושמחה.
בפתח פרשתנו נאמר: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל, ג).
פירש רש"י הקדוש "יחל" הוא מלשון חול, שלא יחלל דברו ולא יעשה את דבריו חולין.
מוסיף האדמו"ר הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א שעלינו לדעת כי כל מילה ומילה הניתקת מפינו צריכה להאיר כאבן טובה אשר אורה מופץ לכל עבר. על האדם לייקר את דיבורו כיוקר המרגליות.
מסופר בגמרא (כתובות עז:), כשבא השטן לקחת את נשמתו של האמורא הקדוש רבי יהושע בן לוי, אמר לו רבי יהושע, רצוני לראות אם כדאי לי למות, הראה לי את מקומי אשר בגן עדן. הסכים השטן ולקחו למלא בקשתו. בעודם הולכים בדרך לגן עדן. אמר רבי יהושע בן לוי לשטן, אני מפחד ללכת עמך שמא תהרגני, הבא לי את הסכין שלך ואאחוז בו.
כשהגיעו לגן עדן, הראה לו השטן את מקומו, קפץ מיד רבי יהושע בן לוי פנימה ונשבע שלא יצא. בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו, עכשיו מה יהא על מלאכתי? רבי יהושע בן לוי לקח את הסכין ונכנס איתו לגן עדן ואין לי רשות להכנס לשם, אמר הקב"ה עליו לעשות התרת נדרים, אם אי פעם עשה התרת נדרים, יעשה גם עכשיו, ואם לא, לא יעשה.
התברר שמעולם לא התיר רבי יהושע בן לוי את נדריו, ומעתה לא יכלו להתיר לו את נדרו והוא נשאר במקומו בגן עדן.
אומר רבי מאיר דן פלוצקי זצ"ל בספרו "כלי חמדה", שאכן דין זה רמוז בפסוק שלפנינו: "איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו" שלא יצא מגן עדן, אם "לא יחל דברו", אם אף פעם הוא לא עשה התרת נדרים בעולם הזה, "ככל היוצא מפיו יעשה", אם הוא נדר שלא יצא מגן עדן הוא יכול להישאר שם.
אמר שלמה המלך החכם באדם: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". מי שיודע לשתוק חוסך לעצמו הרבה צרות בעולם הזה. והסיפור נורא שלפנינו יוכיח. סיפר אב ששיכל את בנו בגיל צעיר ה' ירחם. היינו אני ואחי בגילאי הבר מצוה, הורינו שלחו אותנו ללמוד בישיבה הרחק מהבית, לשם כך היינו צריכים לנסוע במונית שרות. כך עשינו בכל פעם שחזרנו מהבית לישיבה.
באחת הנסיעות בדרכנו לישיבה עלינו על מונית שירות, התיישבנו לנו וחיכינו בסבלנות שהנהג יעלה עוד מספר נוסעים ויתחיל בנסיעה.
אני בטעותי הייתי בחור צעיר, חסר שכל ובינה ואולי גם קצת 'חוצפן'. והתחלתי לבקש מהנהג יאללה סע כבר אין לנו זמן! אנחנו ממהרים! אבל הנהג השיב לי שהוא לא נוסע עד שכל מקומות הישיבה במונית מתמלאים. ואילו אני, עניתי לו די ב'חוצפה'. או אז הביט בי הנהג במבט כואב ואמר: "הי בחורצ'יק שמור על עצמך, אל תדבר אלי ככה, אני אב שכול! שכלתי לא מזמן בן שנהרג במלחמה".
ברוב טיפשותי רציתי להראות לו שגם אני יודע 'לענות', אז אמרתי לו בחוצפה: "אז מה, גם אני אב שכול!". מיד לאחר מספר דקות המונית התמלאה. ואכן, הנהג הואיל בטובו להתחיל בנסיעה, ולאחר נסיעה די מתישה הגענו למחוז חפצנו כשהשיחה נשכחה ממני כלל וכלל.
כעת, בעת יושבי שבעה על בני, נכנס אחי הי"ו בסערה רבה וביקש מיד שאבוא הצידה וברצונו לשוחח עמי, והוא החל לספר לי, כי בליל אמש הוא ישב בביתו והעלה מחשבות שונות על האסון המצער והנורא שקרה לי, והחל לגולל במחשבותיו פיסות היסטוריה, כשלפתע נזכר בסיפור נורא זה כשקרה עמנו בעודנו נערים צעירים בגיל ה'טיפש עשרה', וכעת הוא בא אלי להזכיר זאת. תפסנו שנינו את ראשנו ואמרנו לעצמו: אוי! מי יודע הלא אמרו חז"ל (מועד קטן יח .): "ברית כרותה לשפתיים"! איך הבאתי עלי את האסון הנורא הזה?! ממשיך האב ואומר אני מספר את זה ומקווה, אולי כשאנשים יקראו את הדברים, יבינו את גודל קדושת הדיבור ועד כמה צריכים להיזהר ולשמור על הפה… ישמע חכם ויוסף לקח!
פרשת מטות – לא יחל דברו – עוד מאמרים על פרשת מטות
