סיפור – נרות לכבוד שבת
מסופר על זוג הורים שלהם ילדה קטנה, תקופה ארוכה הם חיפשו לרכוש דירה ולשמחתם הרבה הם מצאו דירה במחיר זול ובהזדמנות. לאחר שביררו אודותיה הם הגיעו לדירה בדקו ובחנו וקבלו החלטה לרכוש אותה. מאחר והדירה מצאה חן בעיניהם והמחיר היה זול, הם לא בדקו אם יש בסביבה גן לבתם הקטנה. לאחר שהובילו את מטלטליהם לדירה וסידרו אותה לשביעות רצונם, הם חיפשו גן מתאים לבתם וכיאה לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, היה חשוב להם שהגן יהיה מטופח איכותי וטוב.
הגן הקרוב ביותר לביתם היה במרחק של כמה דקות הליכה – הוא גן דתי. בלית בריה ומטעמי נוחות הסכימו ההורים לרשום את הילדה לגן הדתי, הגננת שהיתה מסורה ופעלה מתוך שליחות של קירוב רחוקים, קיבלה את פניהם במאור פנים. חלף לו שבוע של לימודים בגן וביום שישי הילדה הקטנה חוזרת מהגן כולה זורחת ומאושרת, היא חבשה לראשה כתר שעליו היה כתוב "אמא של שבת". מיד עם כניסתה לבית היא רצה לאמה וחיבקה אותה ואמרה: "אמא את יודעת מה למדנו היום בגן? הגננת לימדה אותנו שכל אמא ובת מדליקות נרות שבת, ואני רוצה שאני ואת נדליק היום נרות שבת ונכסה את העיניים ונתפלל כמו שעשינו בגן". האמא הזדעזעה, היא התחילה לומר לה: "בשום פנים ואופן בבית שלנו לא מדליקים נרות שבת! מה אנחנו לא פרימיטיביים? אנחנו לא חשוכים! כאן לא מדליקים נרות שבת!".
הילדה היתה נחושה ואמרה לאמה: "אם את לא תדליקי נרות שבת? אני אדליק נרות!". אמה כעסה ואמרה בצורה ברורה: "כאן לא מדליקים נרות שבת אל תנסי אותי, אני אעניש אותך בחומרה". הבת שתקה ולאחר כמה דקות הלכה למכולת השכונתית ואמרה למוכר: "בבקשה תביא לי שתי נרות". המוכר שהספיק להכיר את המשפחה בימים האחרונים חשב לעצמו שכנראה יש להם אזכרה והיא צריכה שתי נרות של נשמה. הוא נתן לה שתי נרות נשמה והיא הודתה לו ואמרה לו לרשום את זה על הכרטיס של ההורים.
הילדה חזרה לביתה לקחה גפרורים ונכנסה לחדרה בשקט סגרה את הדלת והדליקה את הנרות. לאחר כמה דקות אמה קראה לה אך היא לא ענתה. היא נכנסה לחדרה ולהפתעתה הילדה ישבה על הרצפה ולידה שתי נרות נשמה דולקים, והיא מכסה את פניה ומתפללת. האם התמלאה בכעס: "ביקשתי שלא להדליק נרות שבת והזהרתי אותך מראש, מדוע עשית זאת?!". הילדה לא התרגשה ואמרה לאמה: "אמא, אמרתי לך שאם את לא מדליקה נרות שבת אני אדליק, ככה לימדה אותי הגננת".
"טוב בסדר, אבל למה הדלקת שתי נרות? למה לא מספיק נר אחד?" שאלה האם. הילדה השיבה בתמימות: "נר אחד בשבילך ונר אחד בשביל אבא". האם יצאה מהחדר ישבה בכורסה שבסלון והתחילה לחשוב עם עצמה "אולי ילדה צודקת? אולי באמת צריכים להדליק נרות שבת? בסך הכל זה רק אור וזה לא מחייב אותי בכלום, אני אמשיך את אורח חיי כרגיל ולא אשמור את השבת אבל בשביל ביתי אני אדליק נרות שבת רק כדי לא לאכזב אותה".
מדי יום שישי האם והבת עומדות במטבח ומדליקות יחד נרות שבת. חלפו כמה חודשים והילדה אמרה לאביה: "אבא, הגננת לימדה אותנו בגן שכאשר אמא מדליקה נרות שבת אבא הולך לבית הכנסת". אביה השיב: "תעזבי אותי אני לא הולך לבית הכנסת, מהבר מצווה שלי לא הגעתי לבית הכנסת". מידי ערב שבת בעת הדלקת הנרות המשיכה הבת לבקש מאביה שילך לבית הכנסת, עד שהאבא 'נכנע' והלך לבית הכנסת. אנשי בית הכנסת קיבלו אותו במאור פנים והגישו לו סידור וסייעו לו בתפילה. אט אט גם האבא התקרב והאמא אחריו ומשפחה כולה זכתה לשוב בתשובה שלמה, והכל בזכות שתי נרות נשמה שהדליקה הבת אחד בשביל אבא ואחד בשביל אמא, מה רב כוחה של השבת שבזכותה מתברכים כל ימות השבוע, ומעניקה היא לנו שמחה ואושר.
סיפור – נרות לכבוד שבת – עוד סיפורים
