סיפור מרגש לשבת – לדון לכף זכות
מסופר על בחור צעיר שומר תורה ומצות שהלך לתומו ברחוב ז'בוטינסקי המחבר בין הערים בני ברק ורמת גן, באחד מלוחות המודעות הוא ראה מודעה על בחור צעיר שחלה במחלה הנוראה וזקוק בדחיפות להשתלת מוח עצם. "כל מי שמוכן יהיה לתרום יבוא על שכרו מן השמים".
הבחור התרגש והלך לקופת החולים כדי לבצע את הבדיקות הדרושות על פי הנתונים המופיעים במודעה.
לאחר כמה ימים התקשרו מקופת החולים להודיע לו שהוא נמצא מתאים, ניגש הבחור הצעיר אל הרופא המטפל וביקש לפגוש את הבחור החולה שאמור לקבל ממנו את תרומת מוח העצם, לאחר זמן מה כשנפגשו השניים ראה התורם למולו בחור חילוני אשר חזותו תעיד עליו שאין לו כל קשר לאורח חיים דתי. השניים שוחחו שיחה ארוכה של כמה שעות, על המחלה, על הדת וכמובן על החיים, שיחה בה הם נקשרו אחד לשני בלב ובנפש, חיבור של השגחה פרטית.
חזר הבחור לביתו וסיפר לאביו על הפגישה המרגשת שהייתה לו היום, והוסיף על כוונתו לתרום מוח עצם לבחור צעיר שחלה במחלה נוראה. אביו הקשיב לכל מילה ושאל מי הבחור ומאיזו משפחה הוא. ברגע שהבן אמר מי הבחור ומי אביו, זעק אביו זעקה גדולה ואמר: "מי, הוא? אני אוסר עליך בכל תוקף לתרום לו, על גופתי המתה אתה לא תתרום לו!", האב היה נראה כעוס במיוחד.
הבן נבהל מאוד מתגובת אביו "אבל אבא זה פיקוח נפש!". והאבא המשיך בשלו: "אתה לא תתרום לו". הבן לא הבין מה קרה לאביו, הוא ניגש וסיפר את זה לרב המשפחה אשר מתגורר בסביבה שהגיע באופן מיידי לביתם, וניסה לדבר אל לבו של האב ולשאול למה הוא מתנגד. אמר האבא לרב: "אני מכבד מאוד את כבוד הרב. ובודאי שלא אגרש אותך מביתי, אבל אם תמשיך לנסות ולשכנע אותי, אני אצא מביתי". אמר לו הרב: "הרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". אולם האב נשאר קר וקפוא ולאחר כמה דקות, ולעיני כל ההמומים, פתח האב את דלת ביתו ויצא לחוץ בכעס. הרב היה בהלם ואמר: "כנראה יש פה סוד גדול שאני חייב לדעת אותו". ענה הבן ואמר: "אבא אדם סגור, אבל כשהוא שותה יין, לבו נפתח. בליל הסדר יש מצוה לשתות ארבע כוסות של יין, אם כבוד הרב יוכל בבקשה להגיע אלינו בסוף ליל הסדר, אולי נוכל לדבר אל לבו".
אכן כך היה, הרב הגיע לביתם בסיום ליל הסדר, האב שכבר היה מבושם מהיין פנה אל הרב ואמר: "כבוד הרב, אני מתנצל לפניך על התנהגותי באותו יום, אספר לך את הסיפור שעומד מאחורי הסירוב שלי שבני יתרום לבנו מוח עצם, ואין לי ספק שהרב יסכים איתי".
הקשיב הרב לכל מילה והאיש החל לספר: "אני ניצול שואה. בגטו היינו כמה גברים בתוך חדר קטן, עובדים קשה ולא מקבלים אוכל, הבן שלי הקטן היה איתנו, אבל הגרמנים לא ידעו על קיומו כי היינו מחביאים אותו בתקרת העץ של החדר. בלילה היינו מוציאים אותו והוא היה גונב לגרמנים אוכל ומביא לנו. אותו אדם שאתם רוצים ומתחננים שנתרום לבנו מוח עצם היה מומחה לבניית פצצות. הוא היה עובד בשביל הנאצים ובונה עבורם פצצות, ולכן הוא היה מכובד מאוד, היה מסתובב בגטו בגאוה עם שני שומרי ראש.
יום אחד הוא נכנס לחדר שלנו עם מקל בידו והחל לדפוק על הקירות עד שהגיע לתקרה. כשדפק בחוזקה על התקרה, נפלו כמה עצים והבן שלי צנח מהתקרה, הוא תפס בבני בחוזקה, עיקם את ידו, הוציא אותו החוצה, סגר את הדלת ושתי יריות נשמעו באוויר. שתי יריות שפילחו את לבי לנצח. נו ועכשיו תאמר לי כבוד הרב, איך אוכל לסלוח? "בני לא יציל את בנו!". הרב, שהיה מוצף בדמעות, פנה אל האב ואמר: "אני מבין ללבך אבל מה הבן שלו אשם? אולי יש משהו שמסתתר כאן ואנחנו כלל לא מודעים אליו? הרי נסתרות הן דרכי האל".
לאחר שעות רבות של שכנועים מצד הרב, הסכים האב. הם הגיעו לפתח ביתו של האיש וכשנפגשו עיניהם, האב הנרגש כמעט והתמוטט. אבל אז פתח האיש את פיו ואמר: "אתה כועס עליי שנים רבות וכל החיים חיכיתי לרגע שאראה אותך כדי שתדע את כל האמת, ומשמים זימנו לנו להיפגש. הגרמנים רצו להרוג את כל הגברים בחדר שלכם, הם ידעו שיש שם ילד קטן שגונב להם. אני רציתי להפחית את הנזק ואמרתי להם שאלך ואהרוג רק את הילד בכדי להציל אתכם. כשהוצאתי אותו החוצה, לא הייתי מסוגל להרוג אותו, ולכן יריתי שתי יריות והרגתי את שני השומרים והברחתי את הילד למנזר בקרבת מקום.
הגרמנים ידעו שבגדתי בהם, ולא יכלו להרוג אותי כי הם היו זקוקים למידע שלי בבניית פצצות ולכן הם פגעו בגופי כדי שלא אוכל להוליד ילדים לעולם. כשנגמרה המלחמה, ידעתי שאין לי סיכוי להוליד ילדים, והלכתי למנזר וביקשתי את הילד שהשארתי שם. הם החזירו לי אותו, ואני גידלתי אותו כל השנים בחום ואהבה, והילד הזה, שזקוק להשתלת מוח עצם… – הוא בעצם הילד שלך".
מובא במשנה בפרקי אבות (פרק א משנה ו): "הוי דן את כל אדם לכף זכות״ – ופירוש הדברים רק אם תראה את ״כל האדם״ אז תוכל לדעת מה קורה באמת ולדון לכף זכות, אולם אם תסתכל מצומצם תמצא חובה. עלינו לזכור התפקיד שלנו הוא לא לשפוט אחרים!! גם כשנראה לנו שאנחנו כבר יודעים הכל, ומבינים במה מדובר, אף פעם לא נצליח לראות את התמונה השלימה.
לכן לפני שאנחנו באים להעיר למישהו או לשפוט מישהו שעשה מעשה מסויים, עלינו לעצור לרגע ולחשוב אולי הוא עובר כעת בחייו תקופה קשה, אולי יש לו בעיה כל שהיא שמעיקה עליו. לפיכך חובה גמורה עלינו להפך ולחפש בזכותו של הזולת, ולראות את הצד הטוב שבו.
כך נוכל לחסוך הרבה מריבות, מחלוקות, כעסים, ובעיות… אם נועיל בטובנו להסתכל בצורה חיובית על השני ולדון אותו לכף זכות או אז נזכה שבורא עולם ברחמיו ינהג עמנו באותה מידה של רחמים וידון גם אותנו לכף זכות!
סיפור מרגש לשבת – לדון לכף זכות – עוד סיפורים
