סיפור לשולחן שבת – טעות גורלית
הרה"ג רבי אברהם ישראל שליט"א הביא בספרו 'דרשה לישראל' (ח"ב עמ' קעג) סיפור מבהיל אותו סיפר המגיד הירושלמי הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, ימים קשים עברו על תושבי ירושלים, ימי צר ומצוק רעב וסבל נורא.
אחד מיקירי ירושלים יהודי יקר ובעל מעשים טובים שימש כמוהל, ילדים רבים מבני ירושלים נימולו על ידו. בביתו שמר האיש מכל משמר מטבע מזהב 'נפוליון זהב', מטבע כזה באותם ימים בהם אנשים היו רעבים למעט לחם ומים לחץ היה לאוצר גדול. בשוויו היה אפשר לכלכל משפחה שלמה למשך שנה תמימה.
יום אחד אחד מבניו של המוהל נתקל במטבע 'נפוליון זהב', הוא היה רק בן שבע שנים וכלל לא הבין מה יש לו ביד ומה שוויו של המטבע הזה. בעיני רוחו היה זה עוד מטבע לירה מנחושת פשוטה, הילד הקטן לא סיפר על כך לאיש, הוא ניגש בשקט לחנות המכולת בשכונתם וקנה בתמורתה סוכריה על מקל שהיתה נחשבת נדירה באותם הימים.
בשעות הערב לאחר ששב המוהל לביתו מצא את דלת הארון בו החביא את המטבע מזהב פתוחה, הוא נבהל וקרא לאשתו ושאלה שמא היא יודעת מה פשר הדבר ולאן נעלם המטבע היקר? אך היא השיבה שאינה יודעת דבר. כשהבית כמרקחה חזר הילד לביתו לשאלת כולם האם ראה את המטבע? השיב הילד בתמימות: "כן לקחתי את הכסף וקניתי בו סוכריה במכולת".
ללא עיכובים מיותרים אצה רצה אימו למכולת והחלה לצעוק על המוכר בקול גדול: "גנב! לקחת את הנפוליון שלי! רימיתה את ילדי ולקחת ממנו נפוליון מזהב ונתת בתמורתו כמה סוכריות בודדות! אתה ממש נוכל! אני לא מאמינה". מחמת צערה הרב החלה האישה למרוט את שערות ראשה.
המוכר היה נרעש ונרגש וקרא כנגדה: "גברת יש לך טעות מה את רוצה? הילד נתן לי לירה פשוטה ולא נפוליון!". אבל האישה אינה מרפה: "אני אביא לכאן את הילד ונשאל אותו במה הוא שילם לך". כשהגיע הילד שאלה אותו אימו: "מאיפה לקחת את המטבע?", והילד ענה: "מעל הארון". "נו", אומרת האישה למוכר: "מעל הארון לא היתה לירה אל מטבע נפוליון מזהב. אתה גם גנב וגם שקרן!".
בגלל צעקותיה של האישה התקהלו במקום אנשים רבים והמוכר התבזה לעיניהם שמן הסתם כולם האמינו לדברי האישה הצועקת והבוכה. הוויכוח בא לפתחו של בית הדין בעירם, לאחר ששמעו את אבי הילד ואימו ואת טענותיו של המוכר, פסקו הדיינים כי על פי ההלכה בשלחן ערוך על המוכר הכופר בטענה להישבע על כך שקיבל לירה ולא נפוליון מזהב. המוכר שהיה כה בטוח בצדקת דבריו השיב: "אני מוכן להישבע על כך!". מששמע את דבריו, החליט אבי הילד לוותר על תביעתו ובכך לא ישבע המוכר. הדיון הסוער נחתם ללא הכרעה וכל אחד מהצדדים שב לביתו. אלא שאף שהמוכר נפטר משבועה, דבר זה לא מנע ממנו לצאת מבית הדין מבויש ומבוזה, שכל מי שנחשף למקרה הבין כי המוכר נוכל וגנב, ואילו המוהל אבי הילד חס עליו שלא ישבע שבועת שווא. מכאן החלו חייו להסתבך ומאז החלו אשתו ובני ביתו לעבור מסכת קשה של הכפשות וביזיונות קשים.
בין תושבי ירושלים היו כאלו שפעלו מתוך 'יראת שמים טהורה', וכמובן 'לשם שמים', והיו מזהירים את ילדי השכונה לבל יקנו אצל מוכר המכולת, כדי שזה לא ירמה אותם כאשר רימה את בן המוהל. ומשכך בנוסף לביזיונות הנוראים שעבר, אף מצבו הכלכלי של המוכר הלך והתדרדר.
חלפו כמה שנים הדי המלחמה שקעו ועימם אף המקרה, הוא כמעט ונשכח אפילו מבעלי המעשה עצמו. יום אחד מוציא המוהל מכתב מתיבת הדואר, והנה הוא פותח את המכתב ובכותרת מופיעה המילה 'התנצלות' באותיות גדולות. כותב המכתב אברך מקומי וכך הוא כותב: "לפני כמה שנים בעיצומה של המלחמה הקשה, הלכתי ברחובות ירושלים לתור ולחפש מעט אוכל כדי להשביע את רעבונם של אשתי וילדי המסכנים. בידי היתה מטבע לירה פשוטה ומולי הולך לו ילד ובידו מטבע נפוליון מזהב.
הניסיון היה קשה. העליתי בדעתי שאם הילד הולך עם מטבע מזהב בימים קשים כאלו, כנראה בביתו לא חסר להם דבר. נגשתי לילד וביקשתי שיראה לי מה יש בידו, והוא אראה לי. הצעתי 'בוא נשחק החלפת המטבעות מיד ליד', וכך שיחקנו. עד 'שהתעייפתי' וביקשתי ממנו לעצור את המשחק ונפרדנו כשבידי הנפוליון ובידו הלירה.
כעת אחרי המלחמה, אני מחזיר לך את מטבע הנפוליון שלקחתי בהלוואה מבנך, ומבקש את סליחתך על עוגמת הנפש שנגרמה מכך". חתם את מכתבו ובו מטבע נפוליון מזהב.
כעת הכל ברור מוכר המכולת כלל לא שיקר הוא אכן קיבל מטבע לירה פשוטה! המוהל לא ידע מה לעשות. איזה צער? איזה כאב? הציף את גופו אבל את הנעשה אין להשיב.
מסתבר שכל שלושת האנשים הקשורים למקרה הנמצאים כבר בעולם האמת כלל לא ייענשו. המוהל כי זה מה שבנו סיפר שלקח את המטבע מעל הארון, האברך שהחליף עם ילד את המטבע היה במצב של אונס גמור, אולי אפילו על גבול פיקוח נפש של ממש, המוכר בודאי שלא עשה דבר ונמצא דובר אמת.
אולם מה עלה בגורלם של כל אותם אנשים ששמעו את הסיפור ושפטו את המוכר וביזו אותו בקריאות 'גנב ונוכל' ואף והפסיקו לקנות אצלו עד שהתדרדר מצבו הכלכלי? הם בודאי לקחו מקח רע לעצמם! ומי יודע מה היה עונשם?! פשוט מאוד, אל תכניס את ראשך במחלוקת הנוראה!
סיפור לשולחן שבת – טעות גורלית – עוד סיפורים
