המרגיש עראי – מוותר
חג הסוכות מסמל את הארעיות מהעולם הזה, אמרו חז"ל (סוכה ב.) "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". תעזוב את ביתך המבוצר והמאובזר ותדור שבעה ימים בבית ארעי – בסוכה, ותרגיש שהינך בסך הכל זמני כאן בעולם הזה.
סיפורנו הוא סיפור מדהים הממחיש זאת. וכך סיפר הרה"ג רבי משה טולידנו שליט"א את ששמע ממקור ראשון: ערב אחד נקשה שכנה בדלתה של משפחת כהן, בידה אוגדנית מלאה בדפים משורטטים בתוכניות בניה והרחבה מפורטות ומוכנות. השכנה פירטה די בקצרה את בקשתה ולא הסתירה הקושי שבה. "את יודעת, ב"ה משפחתנו גדלה ונוצר הצורך להרחיב את הדירה, שרטטנו תוכניות בניה ואנחנו זקוקים לאישור השכנים כמקובל בחוק. "אבל אני חייבת לציין", הודתה השכנה בגילוי לב, "אנו נרחיב מצד מזרח, וזה בהחלט יחסום לכם את השמש מחלון הסלון והמרפסת, וכל הצד המזרחי, ועדיין אני מבקשת שתבדקו אם תוכלו להסכים לחתום לנו…" סיימה את בקשתה במבוכה קלה.
ובשעת לילה מאוחרת החלה התייעצות בין הגב' כהן ובעלה, "אין ספק", קבעו השניים לאחר בדיקה מעמיקה, "שמרפסת השמש בסלון תהפוך למרפסת האין שמש, והסלון יוחשך משמעותית, ולפיכך אנו רשאים להתנגד לתוכניות הללו, עקב הנזק הנגרם לנו. ומצד שני, יש לנו הזדמנות לוותר, ויתור איכותי ואצילי, ויתור אמיתי מהלב לשכנים שלנו כדי שירווח להם. אז נכון שזה יחשיך לנו את הבית, אבל אולי כדאי בהרבה שהנשמה תאיר מויתור זך וטהור לשכנים? לאחר התייעצות שנמשכה כמה ימים, התקבלה ההחלטה הגורלית והגיבורה.
ואכן בכוחות משותפים החליטו בני הזוג כהן לוותר על השמש למען שכניהם. הם הגישו את התוכניות החתומות לשכנים, שבתוך תקופה קצרה החלו לבנות ולהרחיב את הבית. התקופה הראשונה היתה כרוכה בהסתגלות, הסלון המואר עד עתה באור טבעי הוצרך לתאורת חשמל בכל שעות היום. ובמרפסת כבר לא זרחה השמש כבכל יום, השינוי בבית היה ניכר לעין כל.
מפעם לפעם כשחלפו במוחה של גב' כהן הרהורים וערעורים על הצעד שעשתה, נזכרה בכך שכעת מרווח לשכניה, ביתם התרחב, חייהם מאושרים טיפה יותר, והיא רק השתדלה להתרכז בלשמוח בשמחתם. חלפה תקופה לא קצרה, ועקב שינויים שונים הוצרכה משפחת כהן למכור את ביתה ולעבור לעיר אחרת. בני הזוג קיוו כי בעיית חוסר השמש בדירה תפגע כמה שפחות במחירה, והתייעצו עם מתווך דירות שקבע להם מהו המחיר של דירתם. אך כמנהגם של מוכרים היודעים שיצטרכו לרדת במשא ומתן, הוסיפה משפחת כהן עוד מאה אלף ש"ח 'כדי שיהיה ממה לרדת'. לאחר כמה ימים התקשרה אישה וביקשה לראות את הדירה, כשהיא מדגישה שהיא רוצה לבוא דוקא בשעה שהשמש בראש הרקיע. נקבעה שעה מוקדמת ומוארת בעיצומו של יום. ולמרות הספקנות אם העסקה תצא לפעול, מאחר שאישה זו רוצה לבחון את עניין השמש, מהם הסיכויים אם בכלל שהיא תחתום על דירה חשוכה ונטולת שמש שכזו?
למחרת, בשעת בוקר צחה מעננים, הופיעה לה האישה המתעניינת. היא נכנסה לבית בחנה את כל פרטיו ודקדוקיו והחלה לבחון גם את ענין השמש. הסתכלה בסלון, בדקה את המרפסת ועיניה מפיקות קורת רוח, היא מתחייכת והולכת… היא שבה ונכנסה למרפסת, מביטה ובוחנת כל העת את השמש שאיננה, ונראית יותר ויותר מרוצה. "אז סגרנו?!", קמה לפתע המתעניינת והפכה לקונה בהרף עין, בלי להתמקח על המחיר, בלי לדון בהסדרי התשלום.
"מה שנוח לכם", אמרה והחלה מיד לשרבט 'זיכרון דברים' על הכתב… ולאחר שנחתמה בעסקה כדת וכדין, פתחה את סגור ליבה וסיפרה: "האמת. שבוודאי הייתי שמחה להתווכח על המחיר, ולחסוך לי כמה עשרות אלפי שקלים. אלא שאין לי ברירה, אני סובלת ממחלה נדירה וחשיפה לאור שמש מסכנת את חיי. ראיתי הרבה דירות אך בכל אחת מהן יש שטח חשוף לשמש, וזה מסוכן עבורי. כשראיתי את הדירה שלכם, אינני יכולה לוותר על ההזדמנות לקנות את דירת חלומותיי, דירה מקסימה שאין בה שמש!" אמרה, ולא הוסיפה מילה…
בני הזוג נותרו המומים, נטועים למקומם ואינם מאמינים, לא רק שלא הפסידו מהוויתור, לא רק שמחיר הדירה שלהם לא ירד, אלא הוא עלה והתעלה בעיני זו שקנתה את הדירה, עד שמיהרה לחתום לפני שדירת חלומותיה תיחטף לה מבין האצבעות ובמחיר יקר מהמקובל, העיקר שזו דירה שאין בה שמש, אותה שמש שוויתרו עליה בגבורה ולא ידעו כמה ירוויחו מהוויתור הזה… מי שמוותר לא מפסיד רואים זאת בעיניים! לפעמים זה לוקח שנים, רק בורא עולם המשנה ומסדר סדרי עולם כרצונו בכל יום – קובע מתי וכיצד זה יקרה באמת.
