סיפור דור שלא נבנה בין המקדש בימיו
אחת מתולדותיה של שנאת חינם היא המתכבד בקלון חבירו ומדגיש את מעלותיו לעומת חסרונותיו. העניין בא לידי ביטוי בין איש לרעהו, בין משפחות – כאשר כל אחת נהנית לראות בכישלון המשפחה השניה, וסבורה שבכך היא מכובדת יותר. ובפרט בין חוגים שונים כאשר כל חוג נהנה מכישלונו של החוג השני, ועל ידי כך סבור הוא, שהחוג שלו מעולה יותר או עדיף על פני השני, שהרי זה הצליח במקום שזה נכשל, ובקיצור שנאת חינם כפשוטו וכמשמעו.
ימי האבלות על חורבן בית המקדש הם הזמן המתאים ביותר להתחזק בעניינים של בין אדם לחבירו, מעשה זה התרחש בעיר רָדוֹם שבפולין, בשעה שחיפשו בה רב ואב"ד גדול בתורה ויראה ובעל שיעור קומה אשר יכהן פאר בתפקיד, כיאה לעיר המעטירה, שקנתה לה מקום של כבוד בעולם היהדות והחסידות.
שבעים מועמדים ניסו את כוחם, כל אחד מהם רב גדול במקומו, אך פרנסי העיר רדום ערכו בירור אחר בירור, חקרו ודרשו, ובזה אחר זה דחו את כולם. בסופו של דבר נותרה על הפרק מועמדותם של שנים בלבד, אכן שניהם רבנים גאונים ומפורסמים כגדולי תורה ויראה עד שכולם משבחים אותם בפיהם.
אחד המועמדים היה הגאון רבי אליהו, רבה הראשי של העיר גריצא, שזכה להיות מן היושבים ראשונה לפני רבו, האדמו"ר הרה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא זצ"ל. לקראת מועד ההכתרה הקרב ובא הוזמנו שני המועמדים ע"י ראשי הוועד לבחירת הרב לשבות בעירם ולשאת מדברותיהם לפני הקהל, וזאת על מנת לתת לבני הקהילה הזדמנות להתרשם מהם באופן קרוב ואישי.
ברדום היו חסידי אוסטרובצא רבים, ומאחר והם רצו מאוד במינוי איש שלומם, הגו רעיון מבריק – הם הגישו לרבם בקשה שזה יבוא לשבות בעירם באותה שבת שבה יבוא רבי אליהו, תלמידו. מטרתם הייתה לחזק את מעמדו, שהרי כשיראו תושבי העיר כי האדמו"ר מכבדו, בודאי ירצו גם הם לבחור בו.
הרבי שהיה מטבעו אדם רך ונעים, וגם העריך את תלמידו, נעתר להפצרותיהם ובא לשבות עימם. החסידים קיבלו את פניו בכבוד גדול. בשיחה שהתפתחה מיד, התעניין הרבי בשמותיהם של כל שאר המועמדים, ורק אז נודע לו שמול תלמידו מתמודד כעת מועמד אחד בלבד, תוך כדי דיבור אמר אחד החסידים: "בעזרת ה' בוטחים אנו כי רבי אליהו יבחר, משום שבשבת שעברה בא אותו רב לשבות כאן ובדרשה שמסר קבל עם ועדה הוא נכשל בלשונו, והדבר פגם מאוד ברושם הכללי שהותיר על תושבי העיר". באותה הרגע כששמע זאת הרבי הוא לא הוסיף לדבר בעניין כלל ופנה להכין עצמו לקראת שבת המלכה.
השבת עברה על כולם בהתרוממות נפש גדולה, ונוכחותו של הרבי בשעת הדרשה הותירה על בני המקום רושם אדיר, ואף הדרשה שמסר רבי אליהו הייתה גם היא מוצלחת מאוד. במוצאי השבת לאחר ההבדלה, כאשר באו כל החסידים להיפרד מרבם ולהודות לו על טרחתו, אמר לו אחד מהם, כי גונב לאזניו מאחורי הפרגוד, שראשי הועד נהנו ביותר מרבי אליהו, ולכן מן הסתם הוא יהיה המועמד הנבחר. לפתע נעצר הרבי ואמר בהחלטיות: "חבל על הזמן והטרחה שאתם משקיעים כדי לגרום לבחירתו של רבי אליהו תלמידי, כל ההשקעה תרד לטמיון והינה לריק, דעו שהוא לא יבחר לרב! כי המועמד השני יועדף בסופו של דבר על פניו!".
נדהמו כל החסידים לשמע דברי הרבי. למה רמזו מילותיו הקדושות? "איני רומז, אלא אומר לכם במפורשות", חזר הרבי על תוכן דבריו כשהבחין בהשתוממותם. "המועמד השני הוא יבחר לכהן כרבה של רדום ולא רבי אליהו!".
ואחר הוסיף ואמר: "הן למען האמת ידעתי זאת כבר בערב שבת, בשומעי אתכם מתכבדים בקלונו של המועמד השני, שהרי אי אפשר להִבנות על חשבון קלונו של הזולת, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקלונו של תלמיד חכם גדול מאוד, אך העדפתי שלא לומר זאת כבר אז, כדי שלא להעיב על שמחת השבת".
לא חלפו ימים רבים, והנה, ללא סיבה גלויה לעין, התהפכה הקערה על פיה, קרנו של המועמד השני עלתה מאוד בעיני הועד, והוא נבחר לבסוף לשמש ברבנות העיר רדום! לימים אמר הרבי הקדוש מאוסטרובצא זצ"ל לחסידיו: "דעו, את הסיפור הזה מצוה לפרסם בכל העולם! אילו היה בכוחי הייתי מדפיסו בקונטרס מיוחד ומפיצו בכל ישראל כדי שידעו כולם, שבמקום שיש התכבדות בקלון הזולת, אין ולא תהיה שום הצלחה, כי אם חורבן והפסד גדול חס ושלום!".
הסיפור הזה התפרסם כדי ללמדנו שאל תבנה את הצלחתך על חורבנו של הזולת, אם ברצונך להצליח אמור את מעלותיך ולא את חסרונות חבריך.
(אדרבה עמ' 513)
סיפור דור שלא נבנה בין המקדש בימיו – לעוד סיפורים לחצו כאן
