נצור לשונך מרע גם כשאתה לא מבין!
במבוא לספר שו"ת "אגרות משה" של הגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצ"ל מביא העורך סיפור נורא אותו היה מספר הרב פיינשטיין זצ"ל והוא מובא בפניכם כמעט ככתבו וכלשונו.
בתחילת חורף שנת תרפ"ב לפני מאה שנה חלה אחד מתושבי העיר ליובאן ונפל למשכב. לשונו נתנפחה ומצבו נתדרדר במהירות ורבי משה פיינשטיין זצ"ל הגיע לבקרו. החולה ביקש מן הסובבים לצאת מן החדר וסיפר לרב את סיבת חוליו.
לדבריו, שבוע לפני שחלה נקראה בציבור פרשת וירא. בקוראו את פרשת בנות לוט שאל ברבים: "כיצד זה זכו בנות לוט שמצאצאיהן יבחר משיחן של ישראל? זאת על אף שלא בושו בגילוי העריות ואף ציינו זאת בשמות ילדיהן".
בלילה בשנתו על מיטתו, הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאוד שראשן ופניהן מכוסים וטענו בפניו כי בנות לוט הן. לדבריהן הן הופיעו מעולם האמת כדי לענות לו על שאלתו. הן טענו בפניו כי כיוון שממשפחת אברהם המלומד בניסים הן, יכולות היו לטעון בפני הציבור כי נתעברו מרוח הקודש ולייסד דת חדשה. העדפנו לקרוא שם בנינו בשם המלמד על מקורם כדי לקבוע במסמרות כי כאשר נולד תינוק בשר ודם יש לו אב. בזכות מעשה זה זכינו שיצא מקרבנו מלך המשיח.
הן הוסיפו בפניו כי כיוון שחטא כנגדן חטא גדול כשדיבר עליהן בדרך בזיון הוא ייענש כמרגלים אשר דיברו סרה בארץ ישראל ולשונו תשתרבב עד למותו.
כשסיים האיש לדבר את דבריו בפני הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הסב פני אל הקיר ונפטר.
ובכן חברים… אם על בנות לוט שגלתה התורה את מעשיהן כך, על שלא גלתה על אחת כמה וכמה. ואם על חוטאים כך, על תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה! ודי למבין…
נצור לשונך מרע – עוד סיפורים
