יום כ' טבת יחול יום פטירתו של הגאון הקדוש רבינו יעקב אביחצירא זיע"א בעל ה'אביר יעקב' ועוד, זהו אחד מסיפור המופת הנודעים.
באחת העיירות במרוקו, התגורר יהודי שהיה חפץ להתאסלם ר"ל. ביום מן הימים, שם פעמיו לבית מושל העיירה וסיפר לו שהחליט להתאסלם. כשמוע המושל דבריו דחה אותו בטענה "איני מאמינך, לך מפה מיד!". אותו יהודי לא אמר נואש ופנה שוב למושל בבקשה שרצונו עז להתאסלם. המושל, בראותו שדבריו נאמנים, הסכים, אך רק בעוד שלושה ימים נערוך את הטכס. אבל הזהירו בתקיפות, "אם הינך מתחרט סופך למוות!".
היהודי הלך לו לדרכו, בינתיים קרא המושל לחייט יהודי וסיפר לו על בקשת אחד מהיהודים להתאסלם. וביקש ממנו לתפור גלימה עבור אותו היהודי שאותה ילבש בטקס התאסלמות. החייט היה יהודי ירא שמים ופחד נפל עליו, הכיצד יתפור גלימה זו ויהיה לשותף במעשה הנורא. יחד עם זאת ידע, שאם לא יעשה כבקשת המושל יהרגו גם אותו. בלית ברירה התחיל החייט במלאכת האריגה וכשהגיע לצווארון עצר, לפתע החלו ידיו רועדות אשר הם הולכות לסייע ליהודי להתאסלם ולעזוב את דתו.
יצא החייט מבית מלאכתו בחשאי ופנה לביתו של רבי יעקב אביחצירא. מיד בכניסתו סיפר אודות המעשה הנורא. רבי יעקב האזין לדבריו, לקח פתק וכתב בו כמה מילים וביקש ממנו שיתפור את הפתק הזה בצווארון של הגלימה. החייט שחזקה עליו דברי רבנו עשה מיד כדבריו. ואכן בזכות ברכתו של רבינו סיים את תפירת הגלימה ומסר אותה למושל.
יום השלישי הגיע ובמרכז העיירה בנו במה גדולה, ולאות קריאתו של המושל הגיעו כל אנשי העיירה המוסלמים לחזות במחזה "היהודי המתאסלם". הכרוז קרא בשמו של היהודי וביקש ממנו לעלות לבמה, אז ניגש אליו אחד מאנשי המושל והלביש אותו בגלימה. ולפתע, בין רגע, כאשר הגלימה עלתה על גופו התחיל היהודי לבכות ולזעקות בקול שבר גדול "אוי לי מה עשיתי, איך חשבתי על כך!". וניכר היה שמתחרט הוא על כוונתו להתאסלם.
מיד החל לומר בכוונה עצומה "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" וחזר על כך שלוש פעמיים. כל האנשים כשראו כך אמרו למושל "אתה עושה עמנו צחוק, הוא אומר שמע ישראל". המושל רתח מכעס והורה מיד להוציאו להורג. כעבור זמן נודע הדבר שאכן אותו יהודי הוצא להורג, לקחוהו אחיו היהודים וקברו אותו למנוחת עולמים.
אך בכך לא נח זעמו של המושל הרשע, ולא הסתפק בכך שהרג את היהודי הקדוש, ומיד ביקש מאחד השרים שילך ויוציא אותו מקברו וישרוף אותו עד עפר. השר יצא למלא אחר משימתו וכשפתח את הקבר הגופה איננה, הקבר ריק. כששמע זאת המושל אמר "בטוח שבכל הסיפור הזה מעורב רבי יעקב אביחצירא! לך אליו מיד ואמור לו לבוא לפני".
כשהגיע לביתו של רבינו והשמיע את מבוקשו, השיב לו רבינו, אם המושל רוצה אותי שיבוא הוא אלי!. הלך השר ואמר למושל את דברי רבינו. כעס המושל ואמר "לך שוב ותביא אותו מיד, ואם יסרב לבוא, תביא אותו בכח!".
וכך בהגיעו לביתו, אמר השר לפני רבינו, אם יעמוד כבודו בסירובו נאלץ לקחתו בכח. אבל רבינו לא חשש לרגע ופתח פיו הקדוש ואמר לאותו השר, אם אתה רוצה לחיות תחזור למושל שלך מיד, ואם תעז לגעת בי מיד מות תמות. נבהל השר ופחד וחלחלה נפלה עליו עד שהחל גופו לרעוד.
שב השר למושל וגולל לפניו את דברי רבינו, ולעיני כל ניכר כעסו ודרש להביא לפניו את רבי יעקב. שוב הלך השר לרבינו ובפיו בקשה שיועיל בטובו לבוא עמו למושל. השיב לו רבינו בהחלטיות איני מגיע! אך המושל הרשע נשאר איתן בדעתו. לבסוף לאחר הפצרות רבות נאות רבינו להגיע לבית המושל. אך מיד עם יציאתו מפתח ביתו כבר בפסיעה הראשונה נודע שבנו הבכור של המושל נפל ומת בפתע פתאום. שוב צעד רבינו צעד נוסף ובנו השני מת וכך חזר הדבר בכל צעד שמתו גם הבן השלישי והרביעי, כך פסע לו רבי יעקב תשע פסיעות ותשעה מבניו של המושל מתו. חיש מהרה נשמעו צעקות ובכיות מביתו של המושל. מיהר השר אל רבינו וביקשו שישוב לביתו.
וכראות המושל הרשע את כוחו של רבינו בא לפניו וביקש להבין להיכן נעלם אותו יהודי מקברו, ומיד פתח רבינו פיו בחכמה, דע לך שהיהודי הזה מת על קידוש השם, ובשמים ראו שחזר בתשובה שלימה ולא היה צריך להיהרג. אבל אתה ברשעותך התעקשת לחלות בו כעסך, ובשמים דאגו להעלים אותו מקברו והכניסו בראשך עקשנות שתסרב לגשת אלי ותרצה שאני אבוא אליך ובכך ימותו תשעה מבניך. ומני אז ראו כולם את כוחו של רבינו הקדוש זיע"א.
