כתב מרן השו"ע (סי' קסא ס"א וס"ב) שצריך להיזהר בחציצה, שכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ גם בנטילת ידיים. והכלל הוא שכל דבר שהוא על רוב היד חוצץ, אבל אם הוא על מיעוט היד, הדבר תלוי באדם עצמו, אם הוא מקפיד להסירו הרי שמיעוט חוצץ, ואם אינו מקפיד להסירו, אינו חוצץ, והולכים בזה לפי כל אדם ולפי הקפדתו, ולא לפי הקפדת שאר בני אדם (רמ"א שם, מ"ב סק"ז וסק"י), ויש מחמירים בדבר שרוב בני האדם להקפיד עליו והוא אינו מקפיד, שהוא חוצץ בנטילת ידיים שבטלה דעתו (מג"א סק"ה, ברכ"י סק"א, כה"ח אות יט, הלכה ברורה ח"ח עמ' רכג).
לפיכך, אם היה צבע על ידיו קודם השבת, כתב הבא"ח (פרשת פקודי אות א), שאסור לרחוץ את מקום הצבע שהמים ימחקו את הצבע, ולכן יכרוך על מקום הצבע מפה כדי שהמים לא ימחקו את הצבע, אולם בכה"ח (אות כז) כתב עפ"י הפתחי תשובה שאין בכך איסור מחיקה שאינו דרך כתיבה אלא העברת טינוף, ולכן ישטוף ידיו ואחר כך יטול ידיו. וכן פסק מרן פאר הדור הגרע"י זצ"ל שאין בזה איסור מחיקה בשבת (הליכות עולם ח"ד עמ' רעד), והגרש"ז אויערבך זצ"ל כתב להתיר משום שאין היד עומדת לכתיבה ואין בה איסור מחיקה (שו"ת מנחת שלמה ח"ב עמ' מא), וכן דעת הגר"מ לוי זצ"ל (מנוחת אהבה ח"ג עמ' קנד).
ואם היו אותיות כתובת על ידו, כתב הכה"ח (סי' שמ אות כה), שיכרוך על מקום האותיות בגד או שלא ינגב ידיו שהניגוב מוחק את האותיות, וייבש ידיו ברוח או בשמש. וכן יכול לשפוך על ידיו רביעית מים בבת אחת ואינו צריך לנגב את ידיו, ואם ימחקו האותיות הוי כדבר שאינו מתכוין ומותר (הליכות עולם שם עמ' רעג).
להלכה ולמעשה מותר ליטול ידיו בשבת על צבע שבידו ואף לנגב ידיו, ובאותיות ישפוך רביעית מים בבת אחת ולא ינגב ידיו שלא ימחקו האותיות.
