פרשת ראה – מה תפקידנו בחודש אלול הרחמים והסליחות
שבת מברכין חודש אלול – "הרחמים והסליחות", שוב ניתנת לנו הזכות הגדולה לתקן את מעשינו ולהיטיב את דרכנו, לשוב בתשובה שלמה על ימי העבר, ולקבל קבלה גמורה על העתיד שלא נשוב לכסלה עוד.
ובכדי שנוכל להבין את גודל ההזדמנות שלפנינו, במכתב לתלמידו הגאון רבי בן ציון חזן זצ"ל, כותב מאור הגולה, רבינו יוסף חיים זצ"ל, ה"בן איש חי", בדבר מעלת חודש אלול: "וצריך אתה לדעת כי אני כותב לך מכתב זה בימי התשובה, שבהם כל דקה חשובה בעיני כחודש ימים!".
אך שאלה עקרונית ברצוננו לשאול: במה שונה חודש אלול מכל השנה כולה, הרי בכל השנה חייבים אנו לשמור על כל המצות, ופשוט שאסור לעבור עבירות. ומהי אם כן מעלת ימי חודש אלול?
על כך משיב נפלא המגיד מדובנא זצ"ל, בהקדימו ע"י משל נאה: מעשה באדם שעבר להתגורר בשכונה חדשה שנבנתה זה עתה, והחל לחפש בית כנסת לרוחו, עד שמצא. בא וקבע מקום ישיבתו והצטנע. הלה לא הכיר את המתפללים ולא ביקש לקשור עמם קשרים, רק את הגבאים ביקש הוא להכיר, משום שהם הקוראים לעלות לתורה בימי הזיכרון והמכבדים לעבור לפני התיבה.
אט אט נעשה מעורה יותר ויותר בעסקי הקהילה, ואז שמע שעתידות להתקיים בחירות לוועד בית הכנסת. החליט שעליו להציג את מועמדותו, אבל אז – השתנתה התנהגותו כליל! לפתע החל לפזר חיוכים, להקדים שלום למתפללים, ואף להתעניין בשלומם ולקשור עימם קשרים הדוקים יותר.
ומדוע? משום שעד עכשיו לא נזקק אלא לגבאים, אבל כעת ימים ספורים לפני יום הבחירות לוועד בית הכנסת, זקוק הוא לכל קול ולכל מצביע לטובתו, ולכל המתפללים יש זכות בחירה.
הנמשל, אומר המגיד מדובנא זצ"ל, בכל השנה כולה אנו מהדרים אחרי מצות "גדולות", שבת, כשרות וטהרת המשפחה, שלוש תפילות במניין. אבל רבות הן המצות שהאדם דש בעקביו, האחד לא נזהר בלשון הרע, השני מזלזל בלימוד תורה, והאחר אינו מוקיר מספיק את השבת. אולם ימי הדין הם ימי "בחירות". בשמים נערכת הצבעה על השנה החדשה. המצות על הכף האחת והעבירות על הכף השניה, ומי יודע מה נגזר ומה נחתם? עלינו להשיג כמה שיותר קולות לטובתנו כמה שיותר זכויות.
על כן, אלול הוא הזמן לאסוף מצוות מכל הבא ליד, לאגור כדי להוסיף משקל לכף הזכויות. שכך אמרו חז"ל (קידושין מ:): "לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כולו, כאילו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". זהו דין ערבות.
וכך פותחת פרשתנו: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא, כו). בתחילה נאמר בלשון יחיד – "ראה", ואחר כך בלשון רבים – "אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם", ללמדנו, שאם היחיד יראה וייתן אל ליבו לקיים רק עוד מצוה אחת נוספת, יוכל לגרום לכך שלכל ישראל תהיה אורה ושמחה – "הַיּוֹם בְּרָכָה", לא רק הוא יזכה לברכה אלא כל ישראל.
ובהמשך הכתובים ישנו שינוי לשון נוסף הנראה לעין: "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם…" (יא, כו כח). המעניין הוא שבברכה נכתב: "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" ואילו בקללה נאמר: "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ" , מדוע? מהו ההבדל?
מייסד תנועת המוסר הגה"צ רבי ישראל מסלנט זצ"ל, טרח ליישב זאת, והציע רעיון מיוחד. כדרכו של אבא רחמן הברכה ניתנת מראש. כל המבקש להתעלות ולקיים רצון הבורא יתברך, ולילך בדרך התורה והמצות, מיד מקבל עזר וסיוע וברכות כמקדמה: "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם", אם תשמעו ותשמרו את התורה והמצות, מיד תזכו לברכה.
מה שאין כן הקללה, אינה ניתנת מראש אלא רק כתוצאה של עבירה, של ריחוק מה' וממצותיו, לכן נאמר: "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ", הדבר תלוי בנו.
הקב"ה מקדים לנו את הברכה למצוה. את הבית למזוזה, את הבן למצות מילה, את הכסף למצות הצדקה, את בריאות גופנו למצות תלמוד תורה.
כל שעלינו לעשות הוא להתבונן בימי חודש אלול, בסופם נתבקש בראש השנה ליתן דין וחשבון על מעשינו, וידונו באיזה ספר לכתבנו, וישאלונו הן קיבלתם מקדמה עבור המצות והמעשים הטובים על מנת "שתשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם", קיבלתם קורת גג, בית ומשפחה, שום דבר לא מובן מאליו, הכיצד והיאך ניצלתם את כל המקדמות הללו?!
גאון עוזינו החיד"א זצ"ל אומר, שהאדם דומה להלך אשר יש לפניו שתי דרכים, ואיש זקן ניצב בפרשת דרכים ומזהירו: "דע לך בני, הדרך הזו הנראית לך סלולה וקלה, בהמשכה יש בורות ומכשולים רבים, אך הדרך הזו שנראית לך כקשה, הופכת היא בהמשך לדרך מישור אשר תביאך אל המטרופולין. כך הזהירנו התורה: ראה נא, התבונן שעזיבת דרך התורה ומצות הנראית כפריקת עול קלה, סופה יגון בעולם הזה ובבא, ולהיפך דרך שמירת התורה והמצות שנראית כקשה, היא הברכה האמיתית!
לפיכך, יש לחשב מסלול מחדש ולהכין עצמנו לקראת יום הדין, בו יקבע גורלנו לשנה הבאה עלינו לטובה, באושר, נחת ושמחה!
פרשת ראה – מה תפקידנו בחודש אלול – עוד כתבות בנושא אלול
