זו תשובתו של מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כלשונה וככתבה.
יח מנחם אב תשמ”ג
קול תורה לפ”ק
לכבוד בני הרה”ג מזכה הרבים רבי אברהם יוסף שליט”א
שלום וברכה וישע רב.
אודות השאלה להלכה ולמעשה אם בזמן הזה יש עדיפות במצות הדפסת ספרי פוסקים ושו”ת יותר מקניית ספר תורה על מנת להניחו בבית כנסת.
הנה ידועים דברי הרא”ש שהובאו בטור יו”ד (סי’ ער), דהאידנא שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בו ברבים, יש מצוות עשה לכתוב תלמוד ופוסקים להגות בהם הוא ובניו, שמעלת כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה, ועל ידי הגמרא והפוסקים ידע פירוש המצות והדינים על בוריין, לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם וכו’. ע”כ.
והפרישה שם פירש דברי הרא”ש שהכוונה שהמצוה היא דוקא באלו ולא בספר תורה וכו’. וכ”כ הש”ך. וכ”כ הפנים מאירות ח”ג (ס”ס ב). אולם מרן הבית יוסף כתב שלא נתכוין הרא”ש לפטור האדם ממצות כתיבת ספר תורה ולהחליפה בכתיבת ש”ס ופוסקים וכו’, אלא לא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת תלמוד ופוסקים שגם הוא בכלל מצות כתיבת ספר תורה, ושזה יותר מצוה מלכתוב ספר תורה ולהניחו בבית הכנסת לקרות ברבים וכו’. ע”ש.
ואמנם הגאון מהר”י בן יעיש שבשו”ת בן אברהם (חיו”ד סי’ א) כתב, שמדברי הרא”ש שסיים הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם וכו’, מוכח שלא כדברי מרן הבית יוסף, אלא כמ”ש הפרישה והש”ך. ע”ש. אולם מרן החיד”א בברכי יוסף (שם סק”ט) הסכים שהעיקר כפירוש מרן הב”י בדעת הרא”ש. ושכן הבין הרב באר שבע. ע”ש. וכ”כ בספר מאורי אור (קן טהור דף קצו ע”א). וכ”כ רבינו החקרי לב בתשובה שהובאה בשו”ת סמיכה לחיים (חיו”ד סי’ ו. דף לח ע”ב). ע’ שם.
ומכל מקום גם מרן הב”י מודה שכתיבת ספרי ש”ס ופוסקים יותר מצוה בהם מלכתוב ספר תורה ולהניחו בבית הכנסת לקרות בו ברבים, וכ”כ הלבוש שם. וכ”כ בספר יפה ללב ח”ג (שם סק”ט) בשם הרב ארחות יושר. ע”ש.
והנה מבואר בב”י שם על פי הגמ’ (מנחות ל.) הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, שכל שכתבו בעצמו או ששכר סופר לכותבו וטורח בתיקונו הרי הוא כאילו קבלו מהר סיני, יוצא איפוא שהמדפיס ספר שו”ת בהלכה, חשוב יותר מהקונה ספרי פוסקים, ולכן אין ספר שיש עדיפות רבה בהדפסת ספר בהלכה מאשר קניית ש”ס ופוסקים, שכבר נדפסו ומצויים לרוב, אבל הדפסת ספר חדש הבא להאיר עיני ישראל בהלכה אין לך מצוה חשובה מזו, שאין להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה [ברכות ח.]. ואפילו אם נדר לכתוב ספר תורה, אם רוצה לשנות נדרו ולהדפיס ספר בהלכה, הוי בכלל מעלין בקודש, וכמ”ש בשו”ת סמיכה לחיים (חיו”ד סי’ ו), והסכים עמו מרן החקרי לב שם, אלא שכתב שם: שישאל על נדרו. ע”ש. וראה מה שהאריך למעניתו הגר”ח פלאג’י בהקדמת סמיכה לחיים כמה מעלות טובות רמות ונישאות למי שמוציא לאור ספר בהלכה ע”י מתן דמים לאדפוסי הדרא ספרי דבי רב ראשונים או אחרונים דלית להו שיעורא. ע”ש. וראה עוד בס’ יפה ללב ח”ג יו”ד (סי’ ער סק”ג). ע”ש. וע’ משנת ר’ אהרון קוטלר (חיו”ד סי’ לב). (וע’ בשו”ת חת”ס חיו”ד סי’ רנב, ובשו”ת שבט הלוי ח”ה סי’ קיט אות ג).
לפיכך המבקש להצניח שם הוריו או קרוביו ולעשות מצוה גדולה לעילוי נשמתם, ראוי ליעץ לו ולהשיאו עצה ההוגנת לו ולהם להוציא לאור עולם ספר בהלכה, לזכות את הרבים בהונו, ועץ חיים למחזיקים בה ותומכיחה מאושר (משלי ג, יח). וזכות הרבים תעמוד לו ולזרעו אחריו. ובפרט שהמברר מקחו של צדיק זכות גדולה עד מאוד, שגורם שיהיו שפתותיו דובבות בקבר (יבמות צז.), ואין ספק שימליץ טוב בעדו בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקו ומה נעים גורלו.
ואתה צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח. יגדיל תורה ויאדיר.
בברכת התורה
עובדיה יוסף
