בקשב רב האזינו התלמידים לשיעור היוצא מפיו הקדוש של רבם הגדול, מרן 'החתם סופר' זיע"א, בנושא שימוש תלמידי חכמים. במהלך השיעור הזכיר הרב את דברי הגמרא שמבארת את הפסוק: "אשר יצק מים על ידי אליהו" בכך שצריך לשמש תלמידי חכמים, בנוסף ללימוד מהם. לאחר שהזכיר את הגמרא, הרים ה'חתם סופר' את ראשו בחיוך ואמר לתלמידים: "דעו לכם כי מעבר לתורה הרבה שלמדתי מרבי הצדיק והגאון הרב נתן אדלר זצ"ל, זכיתי אף לשמשו רבות, ואף זכיתי לצקת מים ממש על ידו".
וסיפר להם את המעשה הבא: יום חורף כבד היה אותו היום בו נסע ה'חתם סופר' עם רבו לברית מילה, שאמורה הייתה להתקיים למחרת, הרחק ממקום מגורם. הדרך התנהלה בעצלתיים עקב השלג הכבד שנערם לגבהים, עד שבשעות הצהרים עצר העגלון את הנסיעה כדי לחלץ עצמות ולאכול דבר מה.
ה'חתם סופר' הבחין כי רבו הצדיק לא טועם מאומה, והבין שזה בגלל הקפדתו הידועה שלא לאכול דבר בלי נטילת ידיים על פי כל הדינים, ואילו להם לא היה מים כלל. ה'חתם סופר' התחיל לדאוג לרבו שהיה זקן, ופחד שיחלש מכך שאינו אוכל. מה עשה? נטל כלי, מילא אותו בשלג וקרח, והתחיל לשפשפו כדי שימס ויהפכו למים, וכך המשיך במהלך כל הנסיעה. הקור היה גם ככה עצום, ובמיוחד, שידיו התעסקו כל העת בקרח הקפוא, עד שהכחילו מרוב קור ובקושי נשמעו לו.
אך השמחה במחשבה שבזה יגרום נחת לרבו דחפה אותו להמשיך עד שהקרח נמס ואפילו קצת התחמם. סיים ה'חתם סופר' ואמר לתלמידיו: "דעו לכם, כי מהרגע שמסרתי את נפשי לשימוש מורי ורבי, גם לימודי ממנו הפך לאיכותי פי כמה וכמה".
