למה צריך להקריב קורבנות? – רעיון בפרשת ויקרא
מתחילים אנו בסיעתא דשמיא את חומש "ויקרא", הוא השלישי מתוך חמישה חומשי תורה. רוב פרשיותיו עוסקות בענייני הקורבנות השונים, ובסדר הקרבתם, לפיכך נקרא גם ספר "תורת כהנים", חז"ל הקדושים קראוהו כך משום שעבודת הקרבנות והקרבתם נעשתה על ידי הכהנים, הם אלו שמרצים בין מקריב הקרבן לאביו שבשמים.
הקרבן הוא מוסר חי. כאשר האדם מתבונן במעשה הקרבן ובכל פעולה מהפעולות הנעשות בו, יוכל ללמוד בצורה מוחשית היאך עליו להיזהר מכל חטא ועוון, ולתקן את מידותיו כי כך היה ראוי שיעשו לו.
וכך נאמר למשה בתחילת הפרשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" (א, ב).
בהסבר מהות הבאת הקרבנות ושחיטתם והקרבתם על גבי המזבח, כתב הרמב"ן זיע"א: "כדי שיחשוב כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי היה שישפך דמו ויישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה".
רבינו השל"ה הקדוש זצ"ל דרש "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם". שתקריבו את עצמכם, את האדם שבכם, תעשו מעשיכם שיהיו כליל קודש לעבודת ה', הרי זה יקרא "קָרְבָּן לַה' ". וכשתרצו לצאת ידי חובה תביאו "מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן", אך דעו שה' רוצה את "קָרְבַּנְכֶם", את קיום תורה ומצות.
כעת הבה ונתבונן, כאשר האדם חוטא הוא מפעיל את כלל אבריו וחושיו בעשיית החטא, ומשתמש אף במחשבתו ובדיבור פיו כדי למלא את תאוותו בעשיית החטא. כך גם כשבא לכפר על עצמו בהבאת הקרבן, עליו לרכז את כל מחשבתו, דיבורו ואיבריו לתקנם מהחטא שפגם בהם.
לפיכך כל שמונת הפעולות העיקריות בעשיית הקרבן על ידי הכהן הן: סמיכה, שחיטה, קבלה, זריקה, הפשטה, ניתוח, נתינת אש על גבי המזבח, עריכת הנתחים על האש ורחיצת הקרב והכרעיים. וזאת כדי להמחיש לו מה היה עליו לעבור, לולא חסד ה' שיפטר מכך בהבאת הקרבן, שכן קרבן הוא מלשון קירוב, שהחטא הרחיקו מה' והקרבן מקרבו בחזרה, ובתנאי שישוב בתשובה ממעשיו הלא טובים בכל ליבו.
בין חלקי הקרבן מקריבים את החֵלֶב והדם. והקשה רבינו ה'בן איש חי' זצ"ל מדוע בחר הקב"ה דוקא את החלב והדם שיקריבו לפניו?
ותירץ בהקדים הקדמה נחוצה. נצטווינו בתורה הקדושה על מצוות עשה ומצוות לא תעשה. מצוות העשה צריכות להיעשות בזריזות ובהתלהבות, אך מצוות לא תעשה שונות לחלוטין עליהם נדרש כוח העצלות. לפעמים אנו מחליפים ביניהם, מצוות לא תעשה נעשות על ידינו בזריזות, ואילו במצוות עשה נוהגים אנו בעצלות מופגנת. הרי הדם הינו חם והוא מסמל את הזריזות, אך החלב והשומן מסמלים את הרפיון והעצלות.
ונתינתם על גבי המזבח מלמדת אותנו, כי יש להשתמש בשניהם לצורך עבודתנו את ה'. אם קרה ועבר אדם עבירה חלילה, לכל הפחות שיעשה כן בכבדות ובעצלות דוגמת החלב והשומן, ברם, את המצוות יש לעשות בחמימות ובזריזות כמו הדם שהוא רותח ומפעפע. ואם חטאנו והחלפנו ביניהם, יבוא הקרבן והקרבת החלב והדם ויכפר על מעשינו.
ואמרו בזוהר הקדוש (ח"ג דף רכז ע"ב) על הפסוק: " מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם", כבר בהיותך צעיר לימים ויכול לקיים מצוות "תקום" ותעשה אותם, ואל תחכה שתגיע לגיל השיבה. כי "מפני שיבה" לאחר שכבר התרגלת לחיות חיים אחרים שאינם חיים, יוקשה עליך לקיים את המצוות, שהמאבק ביצר הרע נהיה יותר קשה.
מעשה מופלא אירע עם הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, מייסד הדף היומי. עוד בהיותו ילד קטן, התעורר בפתע פתאום באמצע הלילה לקול בכיותיה של אימו. ניגש הילד למטבח, וראה את אימו ליד השולחן יושבת ובוכה. לתמיהתו "מדוע אמא בוכה?", ענתה אימו, "כי שילמנו סכום עתק של שלוש מאות רובל למלמד התינוקות, כדי שזה יבוא ללמד אותך, את מאירק'ה הקטן שלי".
"אולי", אמרה אימו בקול בוכים: "כנראה שלוש מאות רובל לא מספיק, ולראיה, המלמד לא הגיע היום ללמוד איתך, למרות שכך סוכם עימו והיה צריך להגיע". מאיר הקטן ניחם את אימו בחכמתו: "שלוש מאות רובל זה הרבה כסף עבורנו, ואין לנו לשלם יותר". והוסיף לומר: "אמא, אל תדאגי אם הוא לא הגיע היום, יתכן שהוא יגיע מחר".
ענתה לו אימו הצדקת: "נכון, אבל מה עם היום שהתבזבז ושוב לא יחזור?!". מאיר הקטן הבין שיום אחד ללא לימוד תורה מספיק, כדי לגרום לאימו לבכות באמצע הלילה, ומאז הבין מהו הערך העליון של לימוד תורה.
כשגדל ונהיה לתלמיד חכם וראש ישיבה הסביר את מאמר חז"ל (נדרים פא:): "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", מאחר ולהורים העניים קשה לשלם עבור לימוד בניהם, והם עושים זאת במסירות נפש תוך כדי ויתור על דברים אחרים, זוכים ויוצאים מהם ילדים טובים, כי הילדים מבינים את החשיבות של לימוד התורה וכמה יש להשקיע בזה.
למה צריך להקריב קורבנות? – רעיון בפרשת ויקרא – עוד מאמרים
