למה להיות שמח בחודש אדר?
חודש אדר הגיע, ואמרו חז"ל (תענית כט.): "כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה".
שואל רבינו יוסף חיים זצ"ל, ה"בן איש חי", בספרו 'בן יהוידע' (על דברי הגמ' הנ"ל), מהיכן למדו חז"ל שיש להמעיט בשמחה בחודש אב, ולהרבות בשמחה בחודש אדר? ומה נתכוונו באומרם "ממעטים" או "מרבים" בשמחה?
ויישב, שנרמז במילה "אדר", שבגמטריא מספרה מאתיים וחמש, והיא יתירה מהמילה "אב" שמספרה שלוש, כמנין רב שהוא מאתיים ושתים, מלשון ריבוי והוספה. ועל כן בחודש אדר יש להרבות בשמחה יותר מכל השנה, וכן בחודש אב ממעטים אנו בשמחה, אלא שתמיד עלינו להיות בשמחה רק פעמים יש למעט ופעמים להרבות.
מזלו של חודש אדר הוא דגים. אמרו רבותינו במדרש (ילקוט שמעוני אסתר, תתר"נד) על הפסוק: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן". אמר רבי חמא בר חנינא: שהמן הפיל גורלות למזלות ועלה בידו מזל דגים, שמח ואמר, תפוסים הם בידי כהדין נונא – כמו הדגים.
אמרו לו: רשע, הם אינם בידך – אתה בידיהם! מה הדג הזה, פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם, שנאמר "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, מנהלה הרוחני של ישיבת "חברון". למד מהמדרש הזה את מהות השמחה בחודש אדר. המן הגיע לשיא התהילה, הוא נתמנה למשנה למלך אחשוורוש, הכל סרים למרותו, כורעים ומשתחווים לו. עושרו רב ולו עשרה בנים, כולם שרים וראשי מדינות, אבל בכל זאת הוא איננו מאושר.
ומדוע? כתוב במגילה: "וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן… ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" (ג, ב). אך כל זה איננו שווה לו, מאחר והוא רואה את מרדכי אינו כורע ומשתחווה לפניו. מה רע לו להמן כל כך? כסף יש לו, כבוד יש לו, אזרחי מדינות המלך משתחווים לו, ולמה הפריע לו כל כך שמרדכי היהודי לא קם ולא זע ממנו?!
אלו טמון כאן יסוד גדול. חז"ל (קהלת רבה א, יג) אומרים: "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".
הגמרא (חולין קלט:) שואלת: "המן מן התורה מנין?", כלומר היכן נרמז המן הרשע בתורה, ומשיבה: שנאמר "המן העץ". הלא פסוק זה נאמר אצל אדם הראשון ומה הקשר בינו להמן? אלא חז"ל חיפשו היכן רמוזה בתורה מידתו של המן, ומצאו שלמרות שאנשים רבים כרעו והשתחוו לו, הוא לא יכל לשאת את המחשבה שמרדכי היהודי איננו משתחווה לו, ומה אומר המן "כל זה איננו שווה לי" הייתכן?!
על כך משיבה הגמרא, שהמידה הזו כבר הופיעה אצל אדם הראשון, שניתנה לו רשות לאכול מכל פירות עצי גן עדן, אבל הוא לא יכל לעמוד בהגבלה שלא לאכול מעץ הדעת.
אומר רבי מאיר, אדם שיש לו מנה והוא רוצה מאתיים, כל עוד אין לו מאתיים, גם המנה ששיש לו בידו אינו שווה בעיניו לכלום.
וזהו הקשר להמן. לא מרדכי הוא שהפריע לו, אלא המן הרשע היה בעל לב רע, עינו צרה בשל אחרים, והוא רוצה לבלוע את השייך לאחרים. אדם שכזה אפילו אם יהיה לו את כל הטוב שבעולם, ורק יחסר לו רק פרט אחד קטן, הוא ירגיש שכל הטוב הזה איננו שווה לו.
ולכן לאחר שראה המן שנפל הפור בחודש אדר שמזלו דגים שמח, שחשב שיוכל לבלוע את 'עם מרדכי'. אך מזל דגים – כל הבולע נבלע. וריחם הקב"ה על עמו ישראל והם ששלטו בשונאיהם, ותלו את המן ואת עשרת בניו על העץ אשר הכין למרדכי היהודי.
וזוהי הסיבה האמתית לריבוי השמחה בחודש אדר. עלינו להיות כמרדכי היהודי בעל 'לב טוב', שהיה שמח בחלקו מתוך הסתפקות במה שיש, ועוד ש"פיזר נתן לאביונים" עוד היה מעניק משלו לאחרים.
הנה בפרשתנו נשנה יסוד זה. בין כל כלי המשכן מתואר בפרשתנו גם שולחן לחם הפנים: "וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו" (כה, כו).
מסביר רבינו שלמה אפרים זיע"א, ה"כלי יקר", את הרעיון המוסתר בטבעת עגולה, ואלו נועם דיברותיו: "כדי שנזכור כי הצלחות העולם הזה הם גלל החוזר בעולם כטבעת זו עגולה, ועל ידי זכירה זו יפרנס משולחנו לעניים, ויזכור גודל השכר לעולם הבא שאין לו סוף כטבעת עגולה. ואם סוגר אדם בעד תאוותיו… ומסתפק במה שחננו ה', הוא הזוכר כי גלגל חוזר בעולם וחונן דלים, והוא המצפה אל רב טוב הצפון לצדיקים לעולם הבא שאין לו תחילה וסוף, אבל מי שאינו סוגר בעד חמדתו, ואין קץ לכל עמלו ועיניו לא תשבענה, לעולם אינו מקווה אל שכר העולם הבא, ולעולם אינו נותן מלחמו לדל".
זוהי שמחה יהודית אמתית להסתפק במה שיש ולהעניק לאחרים.
למה להיות שמח בחודש אדר? – עוד מאמרים
