לא מתחילים לומר סליחות לפני שקוראים את הסיפור הזה! מדהים אל תפספסו!
ימי הסליחות בעיירה ברדיצו'ב. רוח של תשובה נישאת באוויר הקריר. ואף מרוצת החיים מתמתנת. בני האדם עסוקים יותר במחשבותיהם, ומשתדלים לצמצם את ענייני החולין ולהרבות בלימוד התורה, בתפילה ובמעשי חסד המוסיפים זכויות. ריח הימים הנוראים הקרבים ובאים מורגש היטב. כל הערבים מוקדשים ללימוד בבית המדרש המלא מפה לפה, וממנו נשמעים קולות הלימוד למרחוק.
להט ההתעוררות מושך אליו גם את מי שאינם מבינים היטב את שיעורי התורה. אף הם באים לחסות בצל לומדי התורה. צעירים ומבוגרים מתקנים את מעשיהם, בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. והימים ימי עת רצון, שבהם אפשר לפעול רבות, אך צריך לנצל את הזמן. רב העיירה הצדיק הנודע הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיצו'ב זצ"ל, הידוע בכינויו 'סנֵגורם של ישראל', עסוק היה יומם ולילה בחיפוש זכויות על עם ישראל, כדי להדוף כל משטין ומקטרג. ולעיתים היה נזקק לפעולות שאינן שגרתיות כדי להמליץ יושר, להמתיק את הדינים ולבקש בעבור כל עם ישראל שתהא השנה הבאה עלינו לטובה שנה טובה ומתוקה.
ערב ראש השנה הגיע. בלילה הזה לא הלכו לישון כבלילה רגיל. כל אחד ואחד לפי דרכו הכין את עצמו לקראת ראש השנה. ברדיצו'ב התמלאה ביהודים מכל עיירות הסביבה, שבאו לערוך את תפילותיהם במחיצתו של הצדיק. היה זה לפנות בוקר, שמש בית הכנסת עבר ברחובות כדי להעיר את הקהל משנתם לאמירת הסליחות, אולם הלילה זה היה כמעט מיותר. רוב אנשי העיירה חטפו שינה קצרה, והתעוררו בכוחות עצמם, נכונים להתחיל. במוחם הולמות המחשבות אודות המילים שהם עומדים לומר: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", וההתרגשות רבה.
רבים מהתושבים והאורחים מיהרו לעבר ביתו של רבי לוי יצחק זצ"ל, כדי ללוותו אל בית הכנסת של העיירה. אחרים מיהרו אל בית הכנסת, כדי לתפוס מקום טוב ולהתכונן לאמירת הסליחות. והנה שעת הסליחות המתוכננת הגיעה, אך הצדיק מתמהמה בביתו. "ודאי יש לרבינו דברים נשגבים לטפל בהם", אומרים החסידים איש אל רעהו. ידוע להם שהצדיק מקפיד על זמנו של הציבור ולא יאחר בלי סיבה מיוחדת. סוף סוף הצדיק יצא מביתו. אך לתדהמת כל הסובבים אותו הם מגלים שהוא מחזיק בידו סל גדול, ובו בקבוק וודקה ומיני מאכל. מה לאמירת הסליחות ולבקבוק הוודקה והמאכלים?! תמהו החסידים בינם לבין עצמם.
"הבה נלך" קרא הצדיק לחסידיו. הם הלכו כמה דקות בחשכה לעבר בית הכנסת, אולם אז פנה הצדיק אל הדרך המובילה לקצה השני של העיר. משתוממים הוסיפו החסידים ללכת אחר רבם, מצפים להבין את הדברים. הרבי עצר ליד בית שבקצה העיירה, אשר שימש כפונדק ללינת לילה לאורחים וחסרי בית. ישנו אצלו יהודים ולהבדיל גויים שלא מבני העיירה. ריח חריף של אלכוהול הוצף באוויר. והאנשים היו שרועים על הקרקע, שקועים בשינה עמוקה זה לצד זה.
סימן הצדיק לחסידיו ואלו נכנסו אחריו בשקט, נזהרים שלא להעיר איש. בחשכה השוררת קשה היה להבחין בתווי פניהם של האנשים, אולם במהרה איתר הצדיק יהודי אחד, על פי הציציות שהשתלשלו מבגדיו והכיפה הגדולה שלראשו. הצדיק הוציא את בקבוק הוודקה מסלו ופתח אותו. ריחו החריף של המשקה נדף באוויר. בעדינות נגע קלות בכתפו של היהודי והעירו משנתו. האיש פקח את עיניו והצדיק פנה אליו בשאלה: "אולי תרצה להרטיב את גרונך במעט יין שרף? או שמא תרצה לטעום חתיכת מליח או מיני מתיקה?". היהודי, שזה עתה התעורר וגם לא הבחין מי האיש שהעיר אותו משנתו, הגיב בגערה: "שוטה שכמותך, הכיצד אתה מצפה שאשתה קודם שנטלתי את ידיי?! היאך אוכל לברך? וכי גוי אני בעיניך?!".
התעלם הצדיק מגערותיו של היהודי ופנה לחפש יהודים אחרים. שגם להם הציע לשתות ולאכול, ותגובת כולם לא הייתה שונה משל היהודי הראשון. "האם גויים נחשבנו שנשתה ונאכל בלי נטילת ידיים ובלי ברכה?!", הגיבו בטבעיות. מהם פנה הצדיק אל אחד הגויים שישנו שם. הוא העיר אותו ואמר: "הנה לך בידי יין שרף, התרצה להרטיב בו את גרונך?", אך שמע הגוי מפי הצדיק את המילים; 'יין שרף', תפס את הבקבוק, מזג לעצמו כוס ורוקן אותה בבת אחת אל תוך גרונו.
כעבור רגע כבר התהפך לצד השני ושקע שוב בשנתו. לא הסתפק הצדיק באחד. הוא פנה אל הגוי השני והשלישי, הרביעי והחמישי שנקרה לפניו, וכולם הגיבו בתשובה דומה. ועד מהרה נתרוקן הבקבוק לגמרי ועמו גם הסל שהיה עמוס בדברי מאכל.
החסידים יצאו מהבית, והצדיק נשא את עיניו השמימה ואמר: "ריבונו של עולם! ראה נא את עמך ישראל. 'יעקב' גם כשהוא ישן, אינו מסוגל הוא לאכול או לשתות קודם שייטול את ידיו ויברך על המאכל. לעומתו, 'עשיו' זולל וסובא. מיד כשהוא רואה מאכל או משקה הוא חוטף ואוכל בלי לחשוב. לפיכך ראויים בניך להיכתב לחיים טובים". ופנה אל חסידיו ואמר: "עתה נוכל לומר סליחות בהתלהבות".
לא מתחילים לומר סליחות לפני שקוראים את הסיפור הזה! מדהים אל תפספסו! – עוד מאמרים לחודש אלול
