כל דור והקרח שלו
שמעו סיפור. מעשה באיכר כפרי שפגש יום אחד את חבירו: "איני מצליח להבדיל בין שני סוסיי", סח האיכר, "שניהם זהים בגובה ובמבנה הגוף". החבר הבין את הבעיה ונד בראשו: "עצתי לך פשוטה. זנב הסוסים אינו כה חיוני עבורם, תוכל לחותכו לאחד מהם". וכך הזנב נחתך… לאחר שבוע יצאו שני הסוסים למרעה ובאורח בלתי מוסבר, חזרו שניהם קצוצי זנב ואפופי זבובים.
"אולי תתן לי שוב עצה מה לעשות", ביקש האיכר מרעהו. והלה יעץ לקטום את קצה אוזנו של אחד הסוסים. מיודענו שב להיות שמח וטוב לב. עד שלאחר זמן מה, נקטם אף קצה אוזנו של הסוס השני. כאן אילפו בינה אחד האנשים הנבונים בכפר: "תמדוד את שניהם מכף רגל ועד רעמה. יתכן שאחד מהם גבוה מעט מחברו".
לאחר יום התקשר האיכר הנרגש לרעהו: "שמע, מצאתי את ההבדל, הסוס השחור גבוה ב-3 ס"מ מהסוס הלבן…".
שואלים חז"ל, כיצד קורח שפיקח היה, חלק על מנהיגי הדור כמשה ואהרון? מהיכן שאב הוא את הכוחות לסחוב אחריו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, להתסיסם ולהסיתם בדברי שנאה כנגד מי שהוציאו את העם ממצרים, קרעו להם את הים, הורידו תורה מן השמים, הוציאו מים מצור החלמיש ובתפילתם מָן ירד להם כטל מן השמים.
באמת שאלה, אלא שקורח פיקח היה, ובכל זאת לא נמנע מלעשות טעויות, שעינו הטעתו. וכלל הוא בידינו, אין העין רואה אלא מה שרוצה הלב. ועל כן בחר הוא לקחת את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, שנתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא שבט בני קהת.
על הפסוק הפותח את פרשתנו: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (טז, א). ודרשו חז"ל הקדושים (סנהדרין קט:): "אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו".
הקשה הגאון רבי ברוך רפאל טולידנו זצ"ל, בספרו "אמרי ברוך", מהו המקח הרע שלקח קורח? השייך לומר לקיחה בדבר רע שכזה! ותירץ בהקדים סיפור. מעשה שהיה באחד מרבותינו הגאונים אשר שנכנס פעם לבית המדרש, והבחין במספר עניי העיר המצפים לצאתו של גביר העיר מבית המדרש. אך הגביר לא הרגיש בכך כלל, שממתנים למוצא כיסו, והיה יושב ולומד בצוותא עם החכמים.
ניגש אליו הרב ואמר: "יודע אני שהנך עריק מצבא מדינתנו". לפתע הסמיקו פניו, ואמר בכעס: "איני מבין מה כבוד הרב סח!". השיב הרב לדבריו: "דע לך ידידי כל בני עמנו היהודים חיילים הם בצבאו של מלך מלכי המלכים – אבינו שבשמים, לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מוגדר ומיוחד, שרק הוא יכול ומסוגל לעשותו, המחליף תפקידו בזולתו יקרא עריק מן הצבא". זכור נא, סיים הרב את דבריו: "בך בחר ה' להיות עתיר נכסים וממון לרוב, והנך ממונה על עניי העיר להחיותם ולהחזיקם, מדוע הנך מפקיר ומניח את תפקידך?, הנח לגמרא לחכמים המופלגים היושבים בשבת תחכמוני בבית המדרש, וקום מלא את תפקידך נאמנה".
וכך תירץ, כחלק ממעלליו של קורח מספרים חז"ל במדרש (מעם לועז), שפנה הוא לעם ישראל ואמר: "בואו ואספר לכם, אלמנה אחת היתה בשכונתי ואין לה אלא רק שדה אחת ושור וחמור, באה לחורשה אמר לה משה כתוב בתורה: "לא תחרוש בשור וחמור". באה לזרוע אמר לה כתוב: "שדך לא תזרע כלאים", באה לקוצרה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה, באה לעשות גורן אמר לה תני לאהרון אחי תרומת מעשר. עלה כעסה ועמדה ומכרה את השדה וקנתה שני כבשים, כיון שילדו אמר לה תני הבכורות לאהרון הכהן, תני הגיזה הראשונה לאהרון. כעסה ואמרה הרי הם עלי כחרם, אמר לה כולה שלי. נטל הוא, ונשארה אלמנה זו בוכה ללא כלום.
אך אם אכן כנים הם דברי קורח, הלא עשיר מופלג היה, כדברי חז"ל (פסחים קיט.) שלוש מאות פרדות היו נושאים את מפתחות אוצרותיו. לו רק ריחם הוא על האלמנה האומללה, יכול היה ליתן לה מעט צדקה מנכסיו המרובים, ובכך היה גואלה מעניותה.
מה לו לקורח להכניס ראשו ולערער על הנהגת משה ואהרון שהיא על פי ה'?! במקום כל זאת, היה עליו למלא את תפקידו וליתן מכספו לעניים ונזקקים, מדוע ניסה לקחת תפקיד לא לו, והכניס ראשו בין ההרים הגבוהים – מנהיגי ישראל משה ואהרון.
וזהו אם כן המקח הרע שלקח לעצמו, נטש את תפקידו המיועד לו ולקח תפקיד אחר, שהורידו לבאר שחת. ואנו, עלינו להיזהר שלא לטשטש את התפקידים, לידע את מקומנו ולמלאותו בשלימות. כל דור והקורח שלו.
לצערינו אנו נמצאים בימים לא פשוטים, ימים בהם גורל עם ישראל בארץ הקודש נמצא בסכנה. כואב לראות אנשים שחובשים כיפה לראשיהם ואומרים בכל יום "שמע ישראל" ו"ה' מלך וכו'" מראים עצמם כאילו הינם אנשים מאמינים ואנשי תורה, אך יחד עם זאת מצטרפים לאנשים שכל מטרתם היא מלחמה בה' ובתורתו הקדושה, כל בקשתם ומטרתם היא להפוך את כרם בית ישראל כאחד הגויים ח"ו, רואים הם את פריחת עולם התורה ואת אלפי לומדי התורה מכל הגוונים בעם ועיניהם כלות, את אשר אוהב ה' הם שונאים. ה' ירחם עלינו את זאת ידוע נדע שלא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
על הפסוק "ויקח קורח" אומר התרגום "וְאִתְפְּלֵיג קֹרַח" לשון מפלגה התפלגות ולא חיבור, פירוד ולא אחדות. זה בדיוק מה שקורה בימינו, פרשת קורח אקטואלית היום יותר מתמיד! אנו בוחרים במשה רבינו ובתורתו… משה אמת ותורתו אמת!!!
כל דור והקרח שלו
עוד סיפורים
