כוחו של צדיק
מסופר שבעת עלייתו של מרן הגאון הקדוש סידנא 'בבא סאלי' זיע"א לארץ ישראל, הגיעה הספינה לנמל חיפה. שר המשטרה דאז, מר שטרית, בא להקביל את פניו והורה להכניסו לארץ ללא כל עיכוב או פרוצדורה, כראוי לגדול בישראל. לאחר מכן הציע לכבדו בנסיעה ברכבו, אולם ה'בבא סאלי' השיב בענווה: מאחר והרכב אינו שומר שבת אין רצונו לנסוע בו, והוא העדיף לנסוע באוטובוס ציבורי לירושלים.
במהלך הנסיעה, משהגיע זמן תפילת מנחה, ביקש מהנהג לעצור כדי שיוכל להתפלל. הנהג סירב, בטענה שאוטובוס אינו מונית ויש נוסעים ולוח זמנים קבוע. ה'בבא סאלי' ביקש לרדת מיד, מחשש שיעבור זמן התפילה, ולבסוף עצר לו הנהג כ־100 מטר לפני התחנה.
ה'בבא סאלי' ירד מן האוטובוס, התפלל תפילת מנחה על אם הדרך בכוונה גדולה, ולאחר מכן הלך ברגל אל התחנה. בהגיעו לשם ראה אוטובוס עומד ושאל את הנהג אם הוא נוסע לירושלים. משהשיב הנהג בחיוב עלה ה'בבא סאלי', ואז הבחין שזהו אותו האוטובוס שממנו ירד.
שאל ה'בבא סאלי' לפשר העיכוב, והנהג סיפר כי בהגיעם לתחנה כבה האוטובוס ולא הצליח להניעו בשום אופן. התיישב ה'בבא סאלי' במקומו ואמר בשקט: "עכשיו, כשאני כאן אפשר לנסוע". והנה, מיד הניע האוטובוס כרגיל. ה'בבא סאלי' ביקש לשלם שוב עבור הנסיעה, אולם הנהג סירב, לאחר שנוכח לדעת כי לפניו איש קדוש. לימים נשאל ה'בבא סאלי' אם הסיפור אמת, ואישר שכן, אך הוסיף בענוותנותו: "ואני תמה מדוע שאר הנוסעים לא ירדו להתפלל מנחה, ואז היה לנו מניין עם חזרה וקדושה".
