חודש אלול – דופקים על שעריך כדי להכנס!
חודש אלול הרחמים והסליחות כבר כאן. זהו לא סתם חודש אלא מושג שמעורר, שתובע, שקורא לכם, יהודים יקרים שובו בתשובה! הזמן קצוב ומלאכת התשובה רבה עד מאוד, והסיפור הבא יוכיח לנו מהי מצות התשובה לפני ה'.
זמן קצר לאחר פטירת הגר"א מוילנא זצ"ל, יצאו להם רבים מתלמידיו להגשים את שלא עלה בידי רבם לעלות לארץ ישראל. קבוצות רבות יצאו לדרך ועלו ארצה. באחת הקבוצות, כמאה וחמישים איש, בהנהגת הגאון הנודע רבי ישראל משקלוב זצ"ל, שהיה לאחד מגדולי תלמידי הגר"א זצ"ל שכיתתו רגליהם ימים ולילות עד הגעתם לנמל בו עלו על אוניה ישנה ורעועה, בה הוקצתה להם פינה.
בימים הראשונים התנהלה הנסיעה די בנחת, אולם לפתע קדרו השמים ויומיים תמימים נזרקה האוניה מגל למשנהו, על נוסעיה ומיטלטליהם. גלים אדירי עוצמה שטפו ובאו מכל עבר. מפרשי האוניה נקרעו ונשמטו כבר עת באה הרוח הראשונה שבישרה על בא נחשולי המים האימתניים. רב החובל הוותיק איבד כבר תקווה. מול עיניו עמדה אונייתו להיטרף בלב ים עם נוסעיה הרבים, אך אין בידו להושיע. מיד הורה לזמן לפניו את מנהיג היהודים המסתופפים בירכתיים.
רבי ישראל הלך לרב החובל והמתיק עמו סוד בעודם נאחזים לבל יישמטו המימה. בתום שיחתם ביקש רבי ישראל מבני קבוצתו להיקבץ יחדיו, ברצונו לשאת דברים בפניהם. "מורי ורבותי", פתח רבי ישראל ואמר "עכשיו אמר לי רב החובל שהינו מפליג בים כבר שלושים שנה, ומעולם לא עמד מול סערה כה עזה. מאחר והאוניה ישנה ורעועה, לא ירחק הזמן והיא תבקע לשניים!". מיד המשיך רבי ישראל את דבריו, "חובה עלי ליידעכם, שכן אם נגזר עלינו לשקוע במצולות הים חס ושלום, עלינו לנצל את הזמן הקצר שנותר לנו לחזור בתשובה לפני בוראנו. חז"ל אומרים (סוטה ז:) כי יש לומר וידוי בלחש מפני שהשומעים לא ילמדו ממעשיו הקלוקלים של המתוודה. ומאחר ונגזר על כולנו להיפרד בקרוב מהעולם הזה, הרי שלא נוכל לקלקל דרכינו, לכן כל אחד יתוודה על מעשיו בקול רם, ותהי זאת הבושה ככפרה על כל עוונותינו, ויסלח לנו ה' על כך".
נמנו וגמרו ביניהם כי הצעיר מהתלמידים יתוודה תחילה. עמד הלה בפני הקהל בראש מורכן והחל להתוודות ואמר: "בושתי ונכלמתי להרים פני. במשך שנתיים ימים שיקרתי את אימי, בן בכור לתשעה אחים אנוכי. זכינו שדירתנו גבלה בדירת הגאון מוילנא. אבי היה עמל מבוקר ועד ערב בחנות המכולת הקטנה שברשותו, ומנהגו היה כששב הביתה מידי לילה, היה מתיישב על יד הקיר החוצץ בין ביתנו לבין חדר לימודו של הגאון מוילנא, ורק היה מאזין לקול תורתו של הגאון הבוקע מעבר לקיר. לילה אחד ישב אבי ליד הקיר, ושמע את הגר"א חוזר ושונה את דברי התנאים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, בשעה שיצאו מן המערה ותהו נוכח האנשים העוסקים במלאכה, "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?". והיו הדברים מחלחלים בלבו… והחל להרהר במחשבתו.
אותו הלילה נדדה השינה מעיניו, הוא דאג באמת ובתמים מה יהיה עם "חיי עולם הבא שלי?". ובבוקר אמר לאמי: "הלילה הזה חלה מהפכה בנפשי. ברצוני לנטוש את חנותי ולשקוד על התורה מהבוקר ועד הלילה. אבל אעשה כן רק אם תסכימי ליטול על עצמך את עול פרנסת הבית. מיד וללא כל היסוס הסכימה אמי הכשרה. ובלב נרגש נפרד אבי מהבית ופנה לבית המדרש ברגליים עולצות, ואמי המופלאה פנתה אל החנות. אך אחרי תקופת מה כשלו כל עסקיה. היא לא סגרה את הגמרא של אבא אלא היא סגרה את החנות והחלה לאפות לחם ולמכור אותו, ולהשלמת פרנסתה שטפה רצפות בבתי העשירים. כל אותה עת היא לא גילתה לאבי מאומה, רצונה כי ימשיך לעמול בתורה הקדושה.
חלפו הימים וקשיי הפרנסה הלכו וגברו. יום אחד אמרתי לאימי שאני יכול לוותר על ארוחה אחת, כי היום הודיעו בכיתה שממחר מתחילים לחלק ארוחת צהרים. כן שיקרתי לה במשך שנתיים ימים, מידי יום ביומו אימי שאלה "גם היום חילקו ארוחת צהרים?", ועניתי "כן, כמובן". מורי ורבותי, הנני מתוודה כאן בפניכם, על ששיקרתי לאימי שנתיים ימים". עיני הכל דמעו מהתרגשות. מיד נשא רבי ישראל את ידיו לשמים ואמר בתפילתו: "רבונו של עולם ביום הראשון של הסליחות אנו אומרים: 'פנה נא אל התלאות ולא לחטאות', כלומר, נכון שחטאינו מרובים אבל בטובך הגדול ראה נא את תלאותינו, ואת כל צרותינו הפוקדים אותנו מידי יום. מבקש אני ממך בוראי, 'פנה נא אל החטאות'! הבט נא על איזה חטא מתוודה זה הצעיר שבנינו. עשה נא למענו אם לא למעננו! והים נח מזעפו. שהרי אם לא היה נח הים, לא היה הסיפור המופלא הזה מגיע לחוף, והנוסעים נחתו לחוף ימה של ארץ ישראל בשלום. (עלון מאורות הדף היומי)
חודש אלול – דופקים על שעריך כדי להכנס! – עוד מאמרים בנושא חודש אלול
