ויגש – יש בך הכל
בעולם הזה יש שני ניגודים גשם ורוח, גשמיות מול רוחניות וזה כנגד זה עשה אלוקים. העולם הזה סוחף, לפעמים אדם חושב שאם היה עושה אחרת אז היה זוכה ומקבל דבר מה שחפץ בו. אולם עלינו לזכור שהכל משמים, ומה שצריך להיות או להגיע לנו אפילו הדבר הקטן ביותר יגיע, שכך לימדו אותנו חז"ל (יומא לח:): "אמר בן עזאי: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה ואפילו כמלא נימא".
ופירש רש"י הקדוש: "לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי, כי על כרחך בשם יקראוך לבוא ולשוב במקומך".
דברי חז"ל הללו מעודדים אותנו, העולם מושגח בהשגחה פרטית מופלאה ומדוקדקת, מה שמגיע לך משמים – אתה תקבל ואף אדם לא יקח ממך את מה שקצבו לך עד הגרגיר האחרון! מאידך, מה שלא מגיע לך ולא מיועד עבורך, לא יגיע אליך, ולכן כל מה שתטרח ותשתדל עבורו לא יגיע אליך ולא יעזור מאומה. ביכולתך לשאת תפילה לפני מלכו של עולם ולעשות השתדלות טבעית, אולם מכאן ואילך עליך לשים יהבך וביטחונך בה' שהוא הקובע את כל אשר יארע עמנו, והוא יעשה את הישר והטוב בעיניו "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
כתב רבינו הרמב"ן זצ"ל: "להודיענו עוד כי הגזירה אמת והחריצות שקר" (בראשית לז, טו). מעתה מובן שאל לו לאדם להרבות בחריצות ובהשתדלות יותר מהכרח הטבעי, שמה שגזר ה' יקום לעולם ומה שיטרח האמת בחריצות הוא שקר, זאת ועוד אל לו לקנא בזולתו על אשר זכה בדבר אותה חשקת.
בפרשתנו לאחר שיוסף התגלה לאחיו קירבם והראה להם שאין בליבו עליהם כלום ואין בו שנאה כלפיהם על שמכרוהו למצרים, הוא מוסיף ואומר להם שאת הכל עשה האלוקים כדי שהוא יכלכל אותם מטוב ארץ מצרים. וכעת מצוה הוא אותם לעלות אל אביו ולספר לו אודותיו ולהורידו למצרים: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד" (מה, ט).
ובטרם יעזבו את ביתו מעניק להם יוסף מלבושים וחליפות וביאר החזקוני שיוסף הביא להם בגדים משום שאחיו קרעו שמלותיהם לאחר מציאת הגביע בשקו של בנימין, ונתביישו שהיו בגדיהם קרועים.
נאמר: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (מה, כב).
הגמ' במגילה (טז.) שואלת הייתכן, "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק (יוסף) יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו, שעשה לו כתונת פסים, נתגלגל הדבר – וירדו אבותינו למצרים". נבאר את השאלה, כשיעקב עשה ליוסף כתונת פסים גרם שאחיו קינאו בו ומכרוהו לעבד למצרים, וכעת הוא עושה כן כשמוסיף לבנימין שלוש מאות כסף וחמש חליפות, היאך עשה כן הלוא יעורר קנאת אחיו על בנימין? השיבה הגמ' "אמר רבי בנימין בר יפת רֶמֶז רָמַז לו שעתיד בן לצאת ממנו (מבנימין והוא מרדכי היהודי) שיצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות שנאמר: 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'".
ברם, תירוץ הגמ' עונה על כך שיוסף העניק לבנימין חמש חליפות בעוד לאחיו נתן חליפה אחת, אך עדיין קשה היאך נתן לו שלוש מאות כסף כאשר לאחיו לא נתן כסף כלל?
רבינו המהרש"א זיע"א (חידושי אגדות ד"ה רמז) מיישב זאת נפלא. שהקנאה שעלולה להתעורר באחים היא רק על הבגדים, שהם דברים הגלויים לכל, והעולם יאמרו שהוא מראה להם בזה את שנאתו על מכירתו בגלל כתונת הפסים, אבל בכסף שנתן יוסף לבנימין אין בכך כדי להביאם לידי קנאה, שיבינו אחיו שהוא עשה כן מאחר שבנימין אחיו גם מהאם בשונה משאר האחים שהינם אחיו רק מהאב.
הוסיף על דבריו רבינו יוסף חיים זצ"ל בספרו 'בן יהוידע' (ד"ה אפשר) שעל הכסף אין במה לקנא משום שהוא מכוסה מעיני הבריות ומונח בתיבה סגורה, אבל בבגדים שהם כבודו של האדם חש הוא קנאה כלפי זולתו.
לאור הדברים ניתן להבין כי אדם החי באמונה תמימה בה' אין לו במה לקנאות באחרים, הוא אשר אמרנו, מה ששלך יגיע עד אליך ולהיפך מה שלא שלך ירחק ממך.
אל מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, הגיע איש עסקים מכובד וביקש מהרב עצה למצוקתו, חפץ הלה לרכוש מכונית חדשה כיאה למעמדו אלא שאשתו מתנגדת לכך, טענה בפיה שמא יקנאו בהם ויטילו בהם עין רעה חלילה. שאלו רבי אהרון לייב: "תאמר לי מסכת אחת למדת על בוריה? היודע אתה מסכת משניות בעל פה?", האיש היה נבוך והשיב בשלילה. "אם כן", הורה הרב בהחלטיות: "אמור לרעייתך שיכול אתה לרכוש את המכונית החדשה – אין במה לקנא!". זוהי ראייתו של גדול הדור אם כבר לקנא זה רק בתורה ומעשים טובים.
ויגש – יש בך הכל – עוד כתבות בנושא פרשת ויגש
