סיפור מדהים על הוויתור הגדול של מרן הגאון הקדוש רבי חיים חזקיהו מדיני זצוק"ל בעל ה'שדי חמד' הצמיח אותו להיות גדול הדור ומחבר ספרים רבים, יום פטירות ביום כ"ד בכסלו
בחצי האי קרים הוקמה ישיבה נחשבת ומפורסמת. מקים הישיבה והעומד בראשה היה אדם אמיד שאף נשא בעול הכספי של החזקת הישיבה. לישיבה זו היו דרישות נחרצות, ראש הישיבה הציב לפני המבקשים ללמוד בישיבתו תנאי קבלה גבוהים במיוחד שיהיו מתמידים בלימוד התורה שעות כה רבות, וכמובן שיהיו בעלי יראת שמים ומידות טובות. כך שלא אחת אירע שתלמיד אשר לא עמד בתנאיו של בעל המאה – מצא עצמו מחוץ לבית המדרש. כסף, כך מתברר, לא ניתן בחינם. רק תלמידים מוכשרים במיוחד התקבלו לישיבה הזו.
תלמיד צעיר אחד שנישא זה לא מכבר, ביקש להתקבל לישיבה מיוחדת זו. שמו היה רבי חיים חזקיה מדיני. אך חברי הישיבה סירבו לקבל אותו לשורותיהם. אכן, היה לו לב טוב ומידות טובות, אך כישרונותיו לא היו מיוחדים. רבי חיים חזקיה הצעיר לא התייאש. הוא שם את פעמיו אל ביתו של ראש הישיבה, שם פתח עמו בפלפול מעמיק באחת מסוגיות הש"ס. "הן למרות שאין לו כישרונות מבריקים במיוחד, רצונו העז ללמוד תורה יהיה תרומה משמעותית לישיבתנו", אמר ראש הישיבה, וקיבל את התלמיד הצעיר לישיבתו היוקרתית.
רבי חיים חזקיה שמח מאוד והשקיע ימים ולילות בלימוד התורה. ללא ידיעתו, אחד מחבריו לספסל הלימודים קינא בו קנאה עזה וחיכה להזדמנות הראשונה בה יוכל להכשיל אותו. קנאה זו אינה בגדר 'קנאת סופרים' שעליה אמרו חז"ל 'תרבה חכמה'. נובעת היא מעין צרה שאינו מסוגל לשמוח בהצלחת הזולת.
וההזדמנות לא איחרה לבוא. היה זה כאשר ראש הישיבה נסע לצורך עסקיו. אותו תלמיד שאף בכל ליבו לראות את רבי חיים חזקיה מחוץ לבית המדרש. ובייאוש רב נקט בצעד מזעזע ביותר הוא שכנע את הגויה, אשר ניקתה את בית המדרש בשעות הקטנות של הלילה, שתמורת סכום כסף שיעניק לה, תסכים להעיד שבבואה לנקות את המקום רבי חיים חזקיה פיתה אותה לדבר עבירה, כאשר כולם נמו את שנתם והוא נותר בבית המדרש בגפו.
הגויה שהכסף היה ערך העליון בחייה הסכימה בלא היסוס, ואותו תלמיד חיכך ידיו בהנאה. על חילול ה' הרב שיגרם לא חשב ולו לרגע. דברי הגויה התפרסמו בכל העיירה כולה שנהייתה כמרקחה; רבי חיים חזקיה לא יכול היה לשאת את העלבונות ונמלט מהעיר. כאשר שב ראש הישיבה מעסקיו, הוא נדהם לשמוע את השמועות. הוא התקשה להאמין שתלמיד הישיבה רבי חיים חזקיה, אותו הכיר כירא אלוקים העובד את ה' בכל ליבו, נכשל במעשה חמור שכזה, ובכאבו פיטר את המשרתת וביקש ממנה שלא לשוב לביתו.
עברו כשלושה חודשים. רבי חיים חזקיה המשיך לשקוד על תלמודו, ובלע את עלבונו הצורב ולא הגיב במילה וחצי מילה ללעגים שהופנו כלפיו. הוא הבין כי משמים מנסים אותו ועליו לקבל זאת באהבה. אותה גויה לא הצליחה למצוא עבודה חילופית. רגשי אשמה החלו לפעם בה. מדוע היא הסכימה לשתף פעולה עם עלילת שווא? היא הצליחה לאתר את מקומו של רבי חיים חזקיה, והלכה להתנצל בפניו. "אני נורא מצטערת ששיתפתי פעולה עם שונאך וגרמתי לך צער נורא" אמרה, "אולם תלך לראש הישיבה ותבקש ממנו שיחזיר אותי לעבודתי, אלך ואספר לכולם את האמת ושהכל שקר ועלילת שווא", אמרה.
ברוב ענוותנותו לא חיפש רבי חיים חזקיה לא נקמה ולא נטירה, אפילו שהייתה לו הזדמנות פז לנקות את שמו, וגם לחשוף את התנהגותו הבזויה של 'חבירו' לספסל הלימודים. אך מאידך, מה יאמרו יהודי העיירה כשיתגלה שתלמיד ישיבה מסוגל ליזום עלילה שפלה שכזו? ולו רק בשביל כבוד. לא, הוא החליט. מיד הוא הודיע לה שהוא מוחל לה ולבש את מעילו העליון ופסע אל בית ראש השיבה. בבואם לביתו היה ראש הישיבה אחוז הלם. שוב שניהם יחד?!
"רצוני שתשמע את דבריה", ביקש רבי חיים חזקיה. וראש השיבה שמע. לאחר ששמע בערה בו חמתו שוב: "אמרי לי מיד מיהו זה ואיזהו?", כאן נתגלתה פעם נוספת אצילות רוחו של רבי חיים חזקיה: "סיכמתי איתה שאמליץ בעדה בתנאי שלעולם לא תגלה לאיש מי הבחור ששכרה לדבר כנגדי סרה". ראש הישיבה נפעם מדבריו מאוד, היאך יוכל להעביר על עלבונו כאילו כלום לא קרה, וקיבלו מיד בחזרה לישיבתו, וכבקשתו השיב את הגויה למשרתה כמנקה.
לימים סיפר רבי חיים חזקיה, שבהמשך נודע כאותו גאון וצדיק ושמו המלא הוא, רבי חיים חזקיהו מדיני זצוק"ל, שחיבורו ההלכתי הגדול סדרת הספרים "שדי חמד" הרעיש את העולם כולו: "באותו רגע שוויתרתי על הוכחת חפותי, הרגשתי שנפתחו במוחי מעיינות השכל והחכמה האלוקית, ומני אז נסקתי אל על בהשגות נפלאות בתורה הקדושה".
יום פטירתו של מרן הגאון הקדוש רבי חיים חזקיהו מדיני זצוק"ל יחול בכ"ד בכסלו, זכותו הגדולה תעמוד לכל ישראל לברכה ולהצלחה.
