התמים השלם – יהודי שהיה מביא מדי שבוע קרבן לה'
צריך לעשות מצוות ומעשים טובים מתוך הלב בכוונה טהורה ובתמימות, ש"רחמנא ליבא בעי דכתיב 'וה' יראה ללבב'" (סנהדרין קו:). וכן נאמר בפסוק: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים יח, יג). ופירש רש"י הקדוש: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו"
מעשה היה בזמן רבינו האר"י ז"ל, כמסופר בספר "משנת חכמים" לגאון הקדוש רבינו משה חאגיז זצ"ל: אחד מהאנוסים שבאו מפורטוגל לגליל העליון, התיישב לו בעיר צפת. יום אחד כאשר נכנס בשער בית הכנסת שמע דרשה מפי הרב המקומי בדבר לחם הפנים, אותו הקריבו בבית המקדש מידי שבת בשבתו, אותו רב נאנח בדרשתו ואמר כי לצערנו בעוונותינו הרבים אין לנו את בית המקדש, ולכן היום אין מקריבים את לחם הפנים.
אותו אנוס, שלא למד תורה אך היה מאוד תמים באמונתו, שמע את הדרשה ובתום לב נכנס לביתו וביקש מאשתו כי בכל יום שישי תאפה עבורו שני כיכרות לחם מנופה בי"ג נפות, לאחר שתלוש את הלחם בטהרה, ותאפה אותו היטב בתנור שבביתם, מפני שרצונו עז להקריב את הלחם החם לפני היכל ה', אולי יקבל ה' לרצון.
אשתו מילתה אחר בקשתו, וכך בכל יום שישי היה עומד האיש לפני ארון הקודש שבבית הכנסת, ומתפלל ומתחנן לפני ה' שיקבלם ברצון, לבסוף היה מניח את שני הכיכרות בארון קודש, והולך לו לביתו. בעוד זה יוצא ושמש בית הכנסת היה מגיע אחריו לסדר את בית הכנסת, וכך היה מוצא בתוך ארון הקודש שני כיכרות, היה לוקחם בלי לדרוש ולחקור מהיכן באו, ומי הביאם.
והנה בכל בליל שבת עת סיימו כל המתפללים את תפילתם, היה אותו איש תמים רץ אל ארון הקודש ופותחו, ולאחר שלא היה מוצא בתוכו את שני הכיכרות, לא היה מאושר ממנו, וליבו נתמלא שמחה גדולה. כך נמשך לו הדבר תקופת מה, עד שבאחד מימי שישי עת שהה לו הרב המקומי בבית הכנסת, והאיש התמים הגיע לקיים מנהגו הקבוע. על אתר ניגש האיש אל ארון הקודש והחל לסדר דבריו ותחינותיו לפני ה' מבלי שהרגיש כי הרב נמצא בבית הכנסת, וצופה במעשיו.
הרב המקומי חרה לו מאוד על דבריו של אותו האיש, ומיד גער בו ואמר: "וכי שוטה אתה?!.. כלום יש לפני ה' אכילה ושתיה?! אלא בודאי השמש לוקח את הכיכרות הללו לעצמו, והינך סבור שה' הוא זה שמקבלם!".
הרב המשיך לומר דברי תוכחה ומוסר באוזני האיש התמים, ולפתע השמש הגיע לקחת את שני הכיכרות, ואכן התברר שהשמש הוא שהיה לוקחם תמיד, והאיש, כששמע את דברי הרב, התחיל לבכות בקול גדול ואמר: "טעיתי אנא מחל לי! חשבתי לעשות מצווה, ולפי זה לא עשיתי אלא עבירה!".
לעת ערב הגיע לבית הרב שליח מיוחד מרבינו האר"י ז"ל, ויאמר לו: "לך לביתך וצו אותם, כי מחר, בעת שאתה אמור לדרוש ברבים, מות תמות!". הרב נבהל מהשמועה, והלך מיד אל בית האר"י הקדוש ז"ל, שיגיד לו מה פשעו ומה חטאתו, והשיבו האר"י: "שמעתי שעוונך הוא שביטלת נחת רוח שהיה לו לקב"ה, שמיום שנחרב בית המקדש לא היה נחת רוח לפני ה' כאותה שעה שהאנוס הזה היה מביא את שני כיכרות הלחם בתמימות ליבו ומניחם לפני היכלו, והן סבור היה שה' קיבלם ממנו. ומפני שביטלת אותו מלהביאם, נגזרה עליך מיתה בלי שום פתח הצלה לפניך". ולבסוף הלך הרב ויצו לביתו, ואכן ביום שבת קודש, בשעה שהיה לו לדרוש, נפטר הרב לבית עולמו…
התמים השלם – יהודי שהיה מביא מדי שבוע קרבן לה' – עוד מאמרים
