המבחן הגדול של האדם – האם אני אוהב ישראל?
כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"ג) וזה לשונו: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך, צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא".
מנהג קבוע היה לו לאדמו"ר הקדוש רבי מנחם מנדל מליסקה זיע"א להוסיף לחתימת שמו תואר – "אוהב ישראל".
ומסופר שפעם אחת כשרצה לעשות כמנהגו להוסיף "אוהב ישראל" לחתימת שמו על מכתב שכתב, נפל העט מידו בפתע פתאום, כשביקש להרים את העט – פרח הנייר מן השולחן. וכשכבר החזיר את הנייר – נשפכה הדיו מן הקסת.
הבין הרבי שזהו מסר מן השמים שמבקשים לעכב אותו ממנהגו. הצטער הרבי ואמר: "מידה טובה אחת חשבתי שיש לי, מידת אהבת ישראל בכל לבי, ואף מידה זו נלקחה ממני". הרבי ניסה להיזכר שמא פגע חס וחלילה במישהו אולי מאן דהו חש כלפיו הקפדה באותו יום.
לאחר שערך חשבון נפש עם עצמו ולא מצא דבר שאינו כהוגן, שאל את בני ביתו אולי הם העליבו אחד מחבריהם או הקפדה כל שהיא יש בלבם על מכריהם, ואכן נתברר שהבוקר הגיע יהודי בעל מראה משונה ומגושם, לבוש בגדי נוכרי ומראהו מעיד עליו שאינו יהודי, ואף שמו כשל נוכרי. הוא ביקש לראות את הרבי ולשוחח עימו, ברם, נתקל האיש בסירוב ולא ניתן לו להיכנס אל חדרו של הרבי. בלית ברירה עזב האיש את המקום והלך לו לדרכו.
עם היוודע המקרה, ציווה הרבי מיד למשמשיו לחפש ולתור אחר האיש ולהביאו אליו ללא שהות. המשמשים שציווי רבם עליהם חלפו ובדקו ממלון למלון אך לא מצאו את האיש. כשבאו לפני רבם ובפיהם התשובה כי לא נמצא האיש וככל הנראה עזב את עירם.
נפשו של הרבי לא נחה וחזר וציווה עליהם לחפשו שוב. לשמחתם לאחר חיפושים רבים לבסוף נמצא הלה בבית מרזח בפאתי העיר. חזרו השמשים וסיפרו לרבם היכן מצאו את האיש וככל הנראה הינו בעל העבירה. במחשבתם חשבו כי כעת ינוח הרבי "וירד" מהעניין, אולם להיפך, הרבי החל דוחק בהם לרוץ מיד ולהביאו לפניו.
כשהובא האיש אל בית הרבי נתקבל על ידי רבי מנחם מנדל בסבר פנים יפות, והוגש לפניו כיבוד כיאה לאורח מכובד, הרבי ביקש ממנו סליחה ומחילה על כך שסירבו להכניסו לפגישה בחדרו. פני האיש הנדהם נשתנו כליל. בליבו חש הלה רגשי חרטה עמוקים ודמעות רבות ירדו מעיניו. הרגיעו הרבי במילותיו המלטפות ובירכו בחום ואף הבטיח לו, שתשובתו תתקבל במרומים. לאחר שהלך האיש לדרכו אמר הצדיק לבני ביתו התמהים מדוע זכה האיש ליחס שכזה? הלו מראהו כמראה נוכרי!
השיבם הרבי ברוגע וכך אמר: "בודאי יודעים אתם שבהפטרת שבת שחל בו ראש חודש קוראים אודות ישעיהו הנביא המתנבא על ימות המשיח, וכך אמר כי ה' ישלח אל בני ישראל מן הגויים לכל הארצות: "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה'". ונשאלת השאלה: מי הם אותם יהודים שיחכו עד שהגויים יביאו אותם לעיר הקודש ירושלים? החסידים, לכשישמעו שהמשיח הגיע, הלא ירוצו לקראתו מעצמם ויעלו לירושלים; ואלו שאינם חסידים, אם לא ירוצו לקבלו בוודאי ילכו. אז את מי איפוא יצטרכו הגויים להביא לירושלים? השיבם הרבי במתק שפתיו, אלא כנראה יביאו הגויים את כל היהודים אשר התרחקו מתורת ישראל ומקיום מצוותיה, ומחמת כן חדלו להאמין בגאולה; אותם יביאו הגויים "מנחה לה'". מעלתם של אותם היהודים כל כך גדולה לפני ה' עד שהנביא קורא לה "מנחה לה'". ואני בעניותי העלבתי היום "מנחה" שכזו, ואיך לא אצטער על כך? או אז מיד פנה הרבי אל שולחנו, נטל את העט בידיו הקדושות וחתם על המכתב בהתרגשות רבה: "מנחם מנדל אוהב ישראל".
כעת לאחר שתוקן העניין, העט והנייר לא נפלו לארץ ועליהם נכתב כמנהגו של הרבי הקדוש "אוהב ישראל".
המבחן הגדול של האדם – האם אני אוהב ישראל? – עוד סיפורים
