הלכות פרשת זכור מתוך חוברת 'זכור לאברהם' הלכות פורים
פרשת זכור – בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בספר הראשון קוראים שבעה עולים בפרשת ויקרא ואומר חצי קדיש, ובספר השני עולה מפטיר בפרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". ויש כמה טעמים לקריאתה בסמוך לפורים:
א. כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק, לקיים מה שנאמר "והימים האלה נזכרים ונעשים" (רש"י מגילה כט. ד"ה ומפסיקין), שהמן הרשע היה מזרעו של עמלק (ספר החינוך פר' כי תצא מצוה תרג, ובכלבו סי' מו כתב שתקנו לקרות פר' זכור סמוך למפלתו של המן), ועל כן אנו קוראים את זכירת מעשה עמלק קודם להריגת המן ביום הפורים.
ב. אמרו חז"ל דורשים סמיכות פסוקים שנאמר "סמוכים לעד לעולם" (תהלים קיא ח, ברכות י.), ופרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" סמוכה בתורה לפרשת משקלות "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה" (ראה דברים פכ"ה יג-יט), והיא באה לכפר על עון העגל שנעשה משקלי זהב על ידי שהיו להוטים אחר הממון, ובא המן הרשע וקיטרג על ישראל בעון הזה, ומרדכי היהודי ציוה את עם ישראל שלא ישלחו ידיהם בביזה לתקן זה העון (כלי יקר דברים שם, עיין פורים בציון עמ' נז). ואחרי הקריאה אומר חצי קדיש ומפטיר בהפטרת "פקדתי את אשר עשה עמלק" (שו"ע סי' תרפה ס"ב, וכתב מרן בב"י סי' רפב שמנהג הספרדים שבכל יום שמוציאים בו שני ס"ת אומרים שני קדישים). ואם שכח לומר קדיש וכבר התחיל בברכות ההפטרה, יאמר הקדיש לאחר סיום ברכות ההפטרה (ילקו"י פורים עמ' פב בשם מרן פה"ד הגרע"י זצ"ל בתשובת כ"י).
ספר אחד – בית הכנסת או מנין חצרות המתקיים בימים אלו שאין להם אלא ספר אחד, גוללים הספר מפרשת תרומה לפרשת זכור, יאמרו קדיש אחר כל קריאה כדי שלא לחלק בין מקום שיש בו כמה ספרי תורה למקום שאין בו אלא ספר תורה אחד (הג"ר דוד הכהן סקלי בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב סי מה, הגר"מ מלכה בשו"ת מקוה המים ח"ג סי' ה, שו"ת אורל"צ ח"ב פמ"ה הנ"ד, ובח"ד פנ"א ה"ו, ובילקו"י ח"ב הלכות קס"ת וביהכ"נ עמ' קלה והוסיף שכן השיב לו אביו מרן פה"ד הגרע"י זצ"ל).
זכירת עמלק – נצטווינו בתורתנו הקדושה לזכור מעשה עמלק שנאמר: "זכור את עשה לך עמלק", והיא מצות עשה לזכור מעשיו הרעים שהקדים להיות הראשון להרע לישראל, שהיו הכל יראים מעם ישראל בשומעם את היד הגדולה אשר עשה להם השי"ת במצרים, והעמלקים ברוע לבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם להילחם בהם, והעבירו בכך את יראתם הגדולה מלב שאר האומות, ואמרו חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה יב, תנחומא פר' כי תצא סי' ט) משל ליורה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה ובא אחד וקפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכווה הקר אותה לאחרים, וצינן את פחד אומות העולם מישראל. ויש בכך גם מצות לא תעשה שנאמר: "לא תשכח", כלומר שלא תשתכח השנאה מלבנו, ועל כן יש לעורר שנאתו שלא תשכח ברבות השנים, וענין המצוה הוא לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא (כתב הרמב"ם בספר המצות מצות עשה קפט, שציוונו השי"ת לזכור מה שעשה לנו עמלק שהקדים להרע לנו, ועלינו לעורר הנפשות להילחם בו ולשנוא אותו, עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות באורך השנים. וכן מנה במצות לא תעשה נט, שהיא מצות לא תעשה שלא לשכוח מעשיו ושנאתינו אליו ושהקדים להזיק לנו. וכ״כ בפסקיו בפ"ה מהל' מלכים ה״ה, ובספר החינוך מצוה תרג).
ברכה על זכירה – אין מברכים על מצות קריאת פרשת זכור ברכה מיוחדת על זכירת מעשה עמלק, משום שאמרו חז"ל (מגילה י:): "אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, ואמר רבי יוחנן, בשעה שטבעו המצרים בתוך הים, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להם הקב"ה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" (כה"ח סי' תרפה אות כט, חזו"ע פורים עמ' יא בהערה).
מצוה מהתורה – לדעת רבים מרבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך קריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה (כ"כ התוס' במגילה יז: ד"ה כל "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", וכ"ה בברכות יג. ד"ה בכל לשון, וכ"כ הרא"ש ברכות פ"ז סי' כ "כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה", והסמ"ק עשה קמז "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור", ובחידושי הרשב"א ברכות יג., ובחידושי הריטב"א מגילה יז:, וכ"פ מרן בשו"ע סי' קמו ס"ב, וסי' תרפה ס"ז), שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק", ואין די לזכור זאת בלבו אלא על ידי קריאה בספר תורה (בגמ' מגילה יח. אמרו 'זכור' יכול בלב, וכשהוא אומר 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור', בפה. וכתב שם רבנו חננאל זכור בפה מה שכתוב בספר. וכ"כ המ"ב ס"ק יד, והכה"ח אות לג), ולפני הקריאה צריך השליח ציבור לעורר את הציבור שיכוונו לצאת ידי חובה מצות זכירת עמלק ומחייתו, והוא יכוין להוציאם ידי חובה שלכתחילה מצות צריכות כוונה (שו"ע סי' ס ס"ד, מ"ב וכה"ח שם, חזו"ע פורים עמ' ג, וראה בשו"ת אורל"צ ח"ד פנ"א ה"ז בביאורים שכתב שמעיקר הדין אף מי שלא נתכוין לצאת י"ח הקריאה, יצא ידי חובה, שהרי לדעת הרמב"ם קריאת פר' זכור אינה אלא מדרבנן, ולדעת רבים מהפוסקים יוצאים י"ח במצוה מדרבנן בלא כוונה).
זמן הזכירה – נחלקו הפוסקים מהו זמן הזכירה בפה ובלב של מעשה עמלק, יש אומרים שמהתורה די בזכירה זו פעם אחת בשנה או בשנתיים או בשלש שנים (ספר החינוך מצוה תרג ובשונה ממצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה שהיא עיקר הדת, אך בזכירת מעשה עמלק היא רק שלא נשכח שנאתו מלבנו, ודי לזכור זאת שנה שנתיים או שלש), ויש אומרים שצריך לזכור זאת תמיד ובכל יום ויום (כ"ה במנחת חינוך שם אות א מלשון הרמב"ם בספר המצות מצוה קפט שכתב "מצות עשה לזכור תמיד", וכ"כ בפ"ה מהל' מלכים ה"ה "מצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים"), ויש אומרים שחיוב זכירת מעשה עמלק מדרבנן (רמב"ם סמ"ג וכן נראה מהרמב"ם בספר המצות מצוה קפט ורמב"ן סוף פר' בא), מכל מקום העיקר להלכה שחובה מן התורה לזכור מעשה עמלק בפה פעם אחת בשנה (עיין לעיל מש"כ מצה מה"ת בשם הראשונים, וכ"פ בשו"ע סי' קמו ס"ב, וסי' תרפה ס"ז).
כוונה בברכות – יש אומרים שעל העולה מפטיר לפרשת זכור ופרה ועל ציבור השומעים לכוין לצאת ידי חובה גם בברכות התורה (כתב הט"ז סי' תרפה סק"ב שאין יוצאים י"ח פר' זכור בלא ברכות, ומשמע שהברכות חלק המצוה ולעיכובא, אלא שפמ"ג במש"ז כתב שאפשר דלאו דוקא ואין כוונת הט"ז שאין יוצאין י"ח בשמיעה בלבד, או שברכות קריאת התורה מה"ת, אלא שי"א שכבר יצאו בברכות התורה של שחרית, והניח בצ"ע. וכ"כ החתם סופר או"ח פי"ט אות ד בהוספות, ובספר ארחות חיים סי' קמ סק"ה), אולם מעיקר הדין אין חיוב לכוין שהעיקר בשמיעה, מכל מקום לכתחילה טוב לכוין לצאת ידי חובה אף בברכות התורה (כ"ד הגר"י קנייבסקי בארחות רבנו ח"ג עמ' לב שמעולם לא נהגו להקפיד כל כך, וכ"כ בשו"ת שבה"ל ח"י סי' קז אות א שאין הברכות מיוחדות לקריאת פר' זכור אלא כשאר הקריאות, אלא שמאחר ורבים מהפוסקים סוברים שהיא מה"ת, יש להוסיף בכוונה זו, וכ"פ בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' פז, ובשו"ת אורל"צ ח"ד פנ"א ה"ד, ובילקו"י פורים עמ' נ, והוסיף שיזהרו שלא לענות ב"ה וב"ש).
'לשם יחוד' – יש נוהגים לומר 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכנתיה, הריני מקיים מצות עשה של זכירת מעשה עמלק' המודפס בסידורים קודם קריאת פרשת זכור (כ"כ מרן החיד"א במו"ב סי' א אות א שלפני כל מצוה טוב ולהרהר בתשובה ולומר 'לשם יחוד', וכ"ה בספר עבודת הקודש כף אחת סי' כה אות ה, ובכה"ח סי' תרפה אות לג כמנהג חסדי בית אל יכב"ץ ההולכים עפ"י דברי האר"י ז"ל), מכל מקום אין חובה לומר 'לשם יחוד' קודם קריאת התורה או כל מצוה, אלא חסידות ובכל מקום יעשו כמנהגם (חזו"ע פורים עמ' ד בהערה, וע"ע בשו"ת חזו"ע ח"ב סי' כט, ובספרנו נחלת יעקב על הל' סוכה וד' המינים עמ' רסח).
יצא ומוציא – שליח ציבור שקרא פרשת זכור ויצא ידי חובתו, רשאי לחזור ולקרוא פעם שנית לציבור אחר ולהוציאם ידי חובה (חזו"ע פורים עמ' ה), ואפילו אם העולה למפטיר יודע לקרוא בתורה בעצמו בטעמיה ובדקדוקיה, כבר פשט המנהג שהשליח ציבור קורא ומוציאו ידי חובה, ואף אם קרא פרשת זכור ויצא ידי חובה (פר"ח סי' תקפה, ילקו"י פורים עמ' נג, ועיין בשו"ת יבי"א ח"ד חאו"ח סי' כד).
ספר מהודר – לדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה, ולכן יש להוציא לקריאה את ספר התורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת (חזו"ע פורים עמ' ה).
הבאת ס"ת – מותר להביא ספר תורה למקום שאין בו ספר תורה כגון מניין בחצר המתארגן בימים אלו, כדי שיקראו בו בשבת זכור ופרה שהן מן התורה (חזו"ע פורים עמ' יח), ויכולים להביא את הספר אף בשבת במקום שיש עירוב, ויעשו כן קודם התפילה כדי למנוע הפסקה, ולכתחילה ילוו את ספר התורה עשרה אנשים, אך אם אי אפשר אין זה מעכב. ופשוט הדבר שאין להתיר לעשות כן במקום שאין עירוב (ילקו"י פורים עמ' קסב). אלא שיש להניחו במקום המשתמר, ואם באות נשים לשמוע פרשת זכור יעשו מחיצה כדת וכהלכה ולא יעמדו סביב הספר בעירבוביא ח"ו.
שומע כעונה – בשעת קריאת פרשת זכור מתוך הספר תורה מפי הבעל קורא, צריכים הציבור לשתוק ולהקשיב היטב לקריאה, ואין לקרוא מתוך החומש יחד עם הבעל קורא (ש"ת יחו"ד ח"ג סי' נג, חזו"ע פורים עמ' ד).
הכאת עמלק – יש להזהיר גדולים על הקטנים שלא יכו ברגליהם על הארץ בעת שמזכירים 'עמלק', פן יגרמו מכשלה לרבים שלא ישמעו היטב את הקריאה, ולשומעים ינעם (חזו"ע פורים עמ' ה).
נשים – יש אומרים שגם הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור כדין האנשים, מאחר ומהתורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק (שו"ת בנין ציון החדשות סי' ח בשם הגר"נ אדלר, שו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א סי' קב, שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' א), ויש חולקים שעיקר מצות הזכירה היא כדי להלחם בעמלק, ונשים לאו בנות מלחמה הן, ופטורות מקריאה זו (ספר החינוך מצוה תרג, שו"ת תורת חסד מלובלין סי' לז, ערוגת הבושם סי' רה, שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ה, הנהגות חזו"א עמ' קיד, ובכה"ח סי' תרפה אות ל כתב לחלק שלשמוע קראית זכור הן פטורות, לזכור מעשה עמלק חייבות, והבאות לשמוע פר' זכור יש להן שכר כדין אינו מצוה ועושה), ויש אומרים שנשים פטורות מקריאת פרשת זכור משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שלצאת למלחמה ולהשמיד את עמלק אינו דוחה את השבת (שו"ת אבני נזר סי' תקט), ואף שהמקילות שלא לבוא לבית הכנסת יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום נשים המחמירות על עצמן לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, תבוא עליהן ברכת טוב (חזו"ע פורים עמ' ט, שו"ת אורל"צ ח"ד פנ"א ה"ז, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' שדמ). ואישה שאינה יכולה לבוא לבית הכנסת, טוב שתקרא את פרשת זכור מתוך חומש בלי ברכה (שו"ת יבי"א ח"ח סי' נד).
קריאה לנשים – מותר להוציא ספר תורה במיוחד כדי לקרוא לנשים לאחר התפילה, ואין לברך להן על הקריאה וכן נוהגים במקומות רבים, ומנהג נכון הוא (חזו"ע פורים עמ' י בהערה).
עליית קטן – יש אומרים שאין להעלות קטן מבן שש שנים היודע למי מברכים למפטיר בקריאת פרשת זכור (אליה רבה סי' רפב סק"ח, גנת ורדים כלל א סי' לו), ויש מתירים להעלות קטן למפטיר בפרשת זכור משום שאינו קורא בתורה אלא הבעל קורא (רמ"א בסי' רפב ס"ד), והמנהג שלא מעלים קטן למפטיר פרשת זכור (שו"ת זבחי צדק ח"ב ס"ס ל, נטעי גבריאל פורים פי"ח ה"ג בשם האחרונים), ונכון להחמיר שלא להעלותו למפטיר בפרשת זכור ופרה מאחר שהן מן התורה (הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר חיים סי' מא אות ג, חזו"ע פורים עמ' כז). ואם כבר עלה הקטן למפטיר לא ירד, והוא יברך ברכות התורה ובעל הקורא שהוא גדול יקרא הקריאה ויוציא הציבור ידי חובה (חזו"ע שם), ומקום שמנהגם להעלות קטן לכתחילה למפטיר בפרשת זכור ופרה, יש להם על מה שיסמוכו, אם הבעל קורא הוא גדול והוא יקרא את הקריאה (חזו"ע שם עמ' כט בהערה).
בר מצוה – נער בר מצוה שהגיע לגיל שלש עשרה ויום אחד ועלייתו לתורה חלה בפרשת זכור, לכתחילה אין לו לעלות למפטיר של 'זכור', עד שיוודע בודאות שהביא שתי שערות שהם סימני בגרות, ומכל מקום אם חתן הבר מצוה רק יברך ברכות התורה והבעל קורא שהוא גדול יקרא יש להעלותו, וכן בדיעבד אם עלה לספר תורה ואף קרא את הקריאה, יצאו הציבור ידי חובה, שיש חזקה דרבא שכל שהגיע לכלל שנים חזקה שגם הביא סימנים, ואף לענין מצוה מן התורה נחשב הוא כגדול ומוציא ידי חובה (חזו"ע פורים עמ' כט בהערה, ושבת ח"ב עמ' מז).
מנהגי אבות – כאמור לעיל קריאת פרשת זכור ופרה מן התורה, ולכן נכון שאף הרגיל בכל שבתות השנה להתפלל בבית כנסת אשר המבטאים את המילים בשונה ממנהג אבותיו (ספרדי אצל אשכנזים וכן להיפך), בקריאת פרשת זכור ופרה יקפיד לכתחילה לשמוע כמבטא אבותיו, ומתוך ספר תורה הכתוב ע"פ מנהגי אבותיו. לפיכך, בחורי ישיבה ספרדים הלומדים בישיבות אשכנזיות, ורגילים כל השנה להתפלל עמהם, נכון שיעשו מנין משלהם ויקראו במבטא הספרדי ומתוך ספר תורה ספרדי כמנהג אבותיהם (הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה עמ' שכג, וכ"כ בספר ישיב משה טורצקי עמ' יא, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלכתחילה כל אחד ישמע הקריאה במבטא של אבותיו. ע"ש. וכן פסק מרן פה"ד הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ו חאו"ח סי' יא אות ו, ובשו"ת אורל"צ ח"ד פנ"א ה"ג). ומכל מקום אם שמע את הקריאה במבטא ובספר תורה השונה ממנהג אבותיו יצא ידי חובה (ספר ישיב משה שם, שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' ה, חזו"ע פורים עמ' ט בהערה).
תשלומין לזכור – מי שנאנס ולא יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור, כשיגיעו הציבור לפרשת 'כי תצא' שקוראים בה פרשת זכור, יאמר לבעל קורא שיכוין להוציאו ידי חובה ואף הוא יכוין לצאת בה, ונכון שיקרא פרשת זכור בזמנה מתוך החומש (חזו"ע פורים עמ' ז).
'מי כמוך' – בשבת פרשת זכור נוהגים לומר פיוט 'מי כמוך ואין כמוך' שחיברו רבי יהודה הלוי זצ"ל, ואין להפסיק לומר אותו בתוך 'נשמת כל חי' שיש בזה חשש הפסק, אלא יאמרוהו לאחר חזרת השליח ציבור וקדיש תתקבל, ואף במקום שנהגו לומר הפיוט בתוך 'נשמת כל חי' נכון שישנו ממנהגם בהסכמת ראשי הקהל שומרי משמרת הקודש, שיסבירו להם בטוב טעם שעפ"י דברי הפוסקים יש בכך חשש הפסק, והכל יעשה באופן שלא יגרם מחלוקת ח"ו כי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (מרן החיד"א בספר טוב עין סי' יח אות לה, רבי אברהם אדדי מגדולי רבני לוב בספר ויקרא אברהם דף קכב ע"ג, חזו"ע פורים עמ' מו, עיין בספר נוהג בחכמה עמ' רלט).
הלכות פרשת זכור – עוד מאמרים
