הלכות ערב חג השבועות (מתוך חוברת 'זכור לאברהם' על הלכות שבועות ויום טוב)
חג השבועות – בששה בסיון חל יום חג השבועות, לאחר ימי ספירת העומר שנמשכו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות ולכן נקרא חג השבועות שנאמר: "שבעה שבועות תספור לך וכו', ועשית חג שבועות לה' אלהיך" (דברים טז, ט-י). ואמרו חז"ל: למה תלה הכתוב יום חג השבועות בספירה, מה שאין כן בשאר המועדים, לפי שכאשר נתבשרו ישראל שהם יוצאים ממצרים נתבשרו שעתידים הם לקבל את התורה לסוף חמישים יום מיציאתם ממצרים, שכך אמר לו הקב"ה למשה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג, יב), נו"ן יתירה של "תעבדון" במקום תעבדו", לרמוז שמקץ חמישים יום לצאתם ממצרים יקבלו את התורה על הר סיני, ובצאת ישראל ממצרים מרוב חיבתם לתורה היו מונים בכל יום ויום: הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, וכן הלאה, מפני שנראה בעיניהם כזמן ארוך מתוך חיבתם הגדולה לתורה, והיו מצפים ומייחלים מתי יקבלו את התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות (רמב"ם פ"ח מהל' תמידין ומוספין ה"א, שו"ת הריב"ש סי' צו, ספר החינוך מצוה שו ומשל על כך משל כעבד ישאף צל, שו"ע סי' תצד ס"א, הוב"ד בחזו"ע יו"ט עמ' שג), ובחג השבועות ישמח מאוד, ויזכור ויתעורר בחסדי ה' הגדולים אשר בחר בנו מכל העם ונתן לנו את תורתו הקדושה (מרן החיד"א במו"ב אות רכה).
הקזת דם – אסור להקיז דם בערב שבועות וגזרו חז"ל שלא יקיזו דם בכל שאר ערבי ימים טובים משום ערב חג שבועות, וכל שכן שיש להיזהר בזה בערב שבועות (כמבואר בגמ' שבת קכט: ערב יו"ט קשה לחולשה ובערב חג שבועות יש סכנה. וגזרו על כל ערבי יו"ט משום יו"ט של עצרת. אולם הרמב"ם ומרן הב"י לא הביאו דין זה אך הרמ"א הביאו בהגהה סי' תסח ס"י בשם ספר הכלבו סי' נח, וכ"כ במל"ח סי' ח אות ב, והכה"ח אות צח-צט, אלא שהפר"ח ס"ס תסח כתב שעכשיו רבים עושים כן ואינם ניזוקים ושומר פתאים ה'). ולכן אין נכון לתרום דם בערב שבועות (שו"ת צי"א חי"ב סי' מו אות י, אשרי האיש עמ' ז, תורת היולדת פמ"ו ה"ד), אולם יש לדעת שמעיקר הדין אין איסור לתרום דם בכל ערב יום טוב, שמה שאמרו שאסור להקיז דם הוא כמות גדולה של דם אבל בתרומת דם של ימינו היא כמות מועטת [חצי ליטר] (ילקו"י ספיה"ע ושבועות עמ' תקעג), וכן אין כל חשש לעשות בדיקת דם בערב החג שאינו מרגיש שום חולשה לאחר מכן (שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' שמ, וישמע משה ח"ג עמ' רכז בשם הגרי"ש אלישיב ועיין בילקו"י פסח ח"ג עמ' תתפט-תתצ שהשיב ע"ד הרה"ג ר"א מלכא בהליכות מועד פסח עמ' רצה שכתב שיש להחמיר בערב שבועות שלא לעשות בדיקת דם אפילו אם יוצא רק מעט דם, והוי דלא להוסיף על דבריהם בדברים הסגוליים, ובפרט לבני ספרד שהרבה פוסקים השמיטו דין זה), אף האוסרים הקזת דם בערב יום טוב מתירים בליל ערב החג ואף לכתחילה (מג"א סי' תסח ס"ק טו, מ"ב ס"ק לח, כה"ח אות צו).
טיפולים רפואיים – נכון להימנע מלעשות טיפולים רפואיים וניתוחים שאינם הכרחיים בכל ערב יום טוב, ובפרט בערב חג השבועות, ובכלל זה טיפולים ועקירת שיניים שאפשר לדחותם למועד אחר, אבל במקום פיקוח נפש ואפילו ספק פיקוח נפש, איסור גמור להימנע מהם, וחובה לעשותם ללא שום פקפוק (ראה במקורות בהערה הקודמת ופשוט, ילקו"י ספיה"ע עמ' תקעד בהערה ומי שעבר ניתוח ושוהה כמה ימים בבית החולים, מאחר וכבר נכנס בגדר פיקוח נפש עושים לו כל צרכיו כדי לרפאותו, תורה בציון עמ' שסח, ובשו"ת צי"א הנ"ל התיר לבני ספרד שרבותיהם השמיטו דין זה, לעשות ניתוח גם בלי פיקוח נפש כגון כשקופת החולים או הרופא המנתח לוחצים לבצע את הניתוח בערב יו"ט או כשיש חשש שיתבטל התור לניתוח ויצטרך להמתין זמן מרובה עד התור הבא).
תספורת – מצוה להסתפר ולהתגלח בערב יום טוב כדי שלא יכנס לחג כשהוא מנוול בשיער מגודל (שו"ע סי' תקלא ס"א, רמ"א סי' תעא ס"ג), ומותר להסתפר בערב יום טוב אפילו לאחר חצות היום, אצל ספר ישראל בשכר (בא"ח פר' ויקהל הי"א וסיים שירא שמים יחמיר בכך שעפ"י הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות, ילקו"י יו"ט עמ' תשע, וראה בכה"ח סי' רלב אות טו שיש לכוין בעת התספורת לקיים מצות "לא תקיפו פאת ראשכם" שהם שתי פאות הראש וחמש פאות הזקן, ובעת שמשלם לספר שכרו יכוין יקיים גם מצות "ביומו תתן שכרו", ובער"ש ובעיו"ט יכוין שהוא מסתפר לכבוד שבת ויו"ט).
מנהג המקובלים – לדעת המקובלים איסור התספורת בימי ספירת העומר אינו רק משום אבילות על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, אלא משום שהשיער הוא בחינת דין והימים הללו הם ימי דין ולכן אינם מסתפרים עד יום מ"ט לעומר שהוא ערב חג השבועות (שער הכוונות דף פו ע"ד שכן נהג רבינו האר"י ז"ל, רש"ש בנהר שלום דף כה ע"ד, כ"כ מרן החיד"א במורה באצבע סי' ח אות רכא ובברכ"י סי' תצג סק"ה וסק"ו אם לא כשיש סיבה כל שהיא, שו"ת ר"פ ח"ד חלק סוד ישרים סי' טז, וראה בשו"ת אורל"צ ח"ג פי"ז ה"ז שכתב שלאחר ל"ד בעומר אף לדעת האר"י אין הזקן בכלל האיסור שלא להסתפר בעומר, ששיער הראש הוא בחינת דין אך שיער הזקן הוא מצד הרחמים, ולכן מי שרגיל לסדר זקנו במשך השנה, רשאי לעשות כן), מכל מקום מותרים להסתפר בליל מ"ט לעומר לאחר שספרו העומר שאז התמתקו הדינים, ורשאים להסתפר לכבוד החג (שו"ת שואל ונשאל ח"ב חאו"ח סי' ס, ספר ברית כהונה ספיה"ע סעיף טו, הוב"ד בתורה בציון עמ' שסב).
מ"ט לעומר בשבת – כשחל ערב חג השבועות בשבת, יסתפרו בערב שבת שהוא יום מ"ח לעומר, ואל יכנסו לרגל כשהם מנוולים בשיער מגודל, וכן פשט המנהג אצל המקובלים (הרש"ש שם כתב שהסתפק אם חל יום מ"ט בשבת, אם מותר לגלח ביום מ"ח, ולא הכריע הספק וסיים "ולולי שהכריחוני לגלח כמעט לא הייתי מגלח". וכ"ד מרן החיד"א מורה באצבע אות רכא, וכן משמע במל"ח סי' ח אות ט, וכן נהגו המקובלים בירושלים כמ"ש בשער המפקד נהר פקוד הל' עומר אות ד, ובחזו"ע יו"ט עמ' רסז).
גזיזת ציפורנים – יטול ציפורניו בערב החג ועדיף לעשות כן קודם שיטבול במקוה טהרה (ב"י סי' רס בשם הכלבו סו"ס לה, כה"ח אות א, בא"ח ש"ש פר' לך לך הט"ו שבער"ש יגזזו ציפורניו קודם שמתרחץ), וכן יקדים להסתפר קודם שיטבול במקוה (מל"ח סי' ח אות ט בשם הגר"א אזולאי בספר חסד לאברהם בתשובת כ"י).
טבילה במקוה טהרה – אף שאין חיוב מן הדין להיטהר ברגל בזמן הזה, מכל מקום נכון לטבול במקוה טהרה בערב חג השבועות ומנהג יפה הוא (כמבואר ברמב"ם פט"ז מהל' טומאת אוכלין ה"י שתלה טהרה קודם הרגל דוקא בנכנס לבית המקדש ורוצה לאכול בקודשים, וראה בשע"ת סי' תקכט סק"ד בשם השאג"א דיני יו"ט סי' סז שאין חיוב בזה"ז לטהר עצמו ברגל, אולם בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' קכג כתב להוכיח מדברי הטור סי' תרג שיש חיוב להיטהר ברגל גם בזה"ז, והעיקר לדינא שא"ז חובה אך מנהג טוב וכ"כ שער הכוונות דף עח ע"א, ובח"א כלל עט ס"א, מרן החיד"א בספר עבודת הקודש כף אחת פכ"ב, מל"ח סי' ח אות ט, וילקו"י ספיה"ע ושבועות עמ' תקעח).
כמה טבילות – בערב שבועות יטבול שמונה טבילות, טבילה ראשונה להעביר הטומאה, טבילה שניה לתיקון הכעס, טבילה שלישית לתקן מה שפגם בשם ע"ב, טבילה רביעית לתקן מה שפגם בשם ס"ג, טבילה חמישית לתקן מה שפגם בשם מ"ה, טבילה שישית לתקן מה שפגם בשם ב"ן, טבילה שביעית להעביר את מלבושי החול, וטבילה שמינית לקבל עליו קדושת הרגל (כה"ח סי' תסח אות קא, ועיין בבא"ח פר' לך לך הט"ז), ואם אינו זוכר כוונות הטבילה יטבול שמונה טבילות ויכוין על פי מה שכתוב בספרים (הלכות חגים פכ"א הט"ו).
זמן הטבילה – לכתחילה יטבול לאחר חצות היום שאז חלה הארת היום (כה"ח סי' תרו אות נב, וכן בסי' תסח אות קא), מכל מקום יכול להקדים ולטבול כשעה קודם חצות יום (ח"א כלל קלח ס"ה, מ"ב סי' תקפא ס"ק כו, כה"ח אות פב) ומי שאינו יכול לטבול במקוה, ישפוך על גופו ט' קבין מים בבת אחת (כשתים עשרה ושש מאות גרם מים) (רמ"א סי' תרו ס"א), ואפשר לעשות כן גם במקלחת שבביתו, שישער שיעברו עליו 12.6 ליטר מים, כשתי דקות של זרם מים חזק, ואפילו במים חמים [לא בשבת] (שו"ת מנ"י ח"ד סי' גא אות כח, שו"ת קנין תורה ח"א סי' לג, ילקו"י פסח ח"ג עמ' כג).
נטילה במקום טבילה – ואם גם את זה אינו יכול לעשות, ישפוך מים על ידו הימנית פעם אחת ואחר כך ישפוך פעם אחת על ידו השמאלית, וכן יעשה עשר פעמים, ובכל פעם יכוין לאות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב שהם: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, ויעשה כך ישפוך על יד ימין ויכוין על אות י' ואחר כך ישפוך על יד שמאל ויכוין על אות י', וכן יעשה על האות ו' שישפוך על שתי ידיו וימין תחילה וכן בכל האותיות, ואחר כך ישפוך עוד עשר פעמים ברצף על כל יד ויכוין הכוונות הנזכרות בכל פעם ששופך מים על ידיו (שו"ת ר"פ ח"ד חלק סוד ישרים סי' ג, מל"ח סי' כח אות כג, ועיין בבא"ח ש"א פר' נצבים ה"ג, כה"ח סי' עו אות כב, וסי' תקפא אות פה).
טבילה במקוה חם – כאשר חל ערב חג השבועות בשבת, אין לטבול במים חמים בשבת (שו"ע סי' שכו ס"א, מ"ב סק"ז), אולם אם המים במקוה קרים, מותר (חזו"ע שבת ח"ו עמ' עח-פו בהערה והוסיף בשם הרב מזבח אדמה יו"ד סי' קצז שמנהג תלמידי החכמים שבירושלים לטבול בשבת בשחרית כמבוא בכתבי האר"י ששיבח מנהג זה, וכ"כ בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' לב, והלכה למשה דיני טבילת עזרא ס"ו שאין למחות ביד הנוהגים בזה היתר, ובכה"ח סי' שכו אות לב, רק שלא ישהו בתוך המקוה אלא יטבלו ויצאו מיד), ויש אומרים שמי שקשה לו לטבול במקוה קר, יכול להקל לטבול במקוה מים פושרים עד שלושים ושבע מעלות צלזיוס, (שו"ת אורל"צ ח"ב פל"ה ה"ג, בהליכות מועד תשרי עמ' קמג כתב שיש להזדרז לטבול ולצאת בזריזות), ואולם מים שהתחממו והופגה צינתן דהיינו, שאינו מצטער מקרירותם וגם לא מורגשת בהם חמימות, מותר לטבול בהם לכתחילה בשבת (מנוחת אהבה ח"ב פ"י סנ"ב והוסיף שמנהג בני ספרד להקל להתרחץ במים צוננים ואפילו כל גופו ומנהג בני אשכנז להחמיר).
זהירות מסחיטה – יש להיזהר בשבת שלא יסחט שערות ראשו ולא ינגב גופו במגבת בחוזקה, אלא בנחת לאט לאט עד שיספגו המים שבשערות במגבת (בא"ח ש"א פר' פקודי ה"ח, מ"ב סי' שכ ס"ק נה, ומרן הגרע"י בחזו"ע שבת ח"ו עמ' צ הוכיח שאף שברור שהמים שבשערות נבלעים במגבת מ"מ הוי פסיק רישא באיסור דרבנן ומותר, וכ"כ להתיר בשש"כ פי"ד הערה סו).
איסור הכנה בטבילה – יש אומרים שאין לטבול בערב יום טוב שחל בשבת, שיש בדבר זלזול בשבת שקדושתו חמורה מקדושת יום טוב (שו"ת קנה בושם ח"ג סי' כב, כג, כד ובשו"ת מגדנות אליהו רובינשטיין ח"ג סי' קלא חלק ע"ז שמבואר בגמ' ביצה יח. שמותר לטבול ביו"ט שנראה כמיקר להיום ואין חשש הכנה בזה), אלא שאין לחשוש לזה שנחשב מעשה מצוה, ובלאו הכי בכל שבת המקוה פתוח ואין שינוי מיוחד בשבת זו יותר משאר שבתות השנה, וגם אין בזה איסור הכנה משבת ליום טוב, וכן מותר להתקלח בשבת במים צוננים, טוב להיזהר שלא יאמר שרוחץ וטובל לכבוד היום טוב (ילקו"י יו"ט וחוה"מ עמ' רסב).
בגדים מיוחדים ליו"ט – בגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת (שו"ע סי' תקכט ס"א), שזהו בכלל שמחת היום טוב (מרן החיד"א במח"ב סי' תעא סק"ד, מ"ב ס"ק יב), ואם חל יום טוב במוצאי שבת לא ילבש בגדי יום טוב בשבת סמוך לחשיכה, שנראה כמכין משבת ליום טוב, אבל רשאי ללובשם בעוד היום גדול ויכוין שלובשם לכבוד שבת, או שילבשם לאחר צאת הכוכבים שהוא כשמונה עשרה דקות אחרי השקיעה (כה"ח אות כג).
צדקה לעניים – בערב יום טוב ישתדל להפריש כסף לצדקה ויחלקם לעניים הגונים ועמלי תורה (פע"ח שער כח פ"ד, מרן החיד"א בספר כף אחת סי' כד אות ד), ומעלתה גדולה שהיא במקום תשלומי עולת ראיה ברגלים (ספר יראים סי' שח וסי' תכה בשם הספרי פר' ראה), ובפרט בחג השבועות יש סגולה ותיקון בנתינת צדקה וטוב להפריש צ"א פרוטות, ואחר כך יוסיף עליהם עד שישלים לשיעור שני פעמים כמנין ב"ן, שהם ק"ד פרוטות לצדקה ויחלקם לתלמידי חכמים עניים, והיא סגולה לתיקון הפגם הידוע, ולחשוכי בנים וזוכה על ידה לקרב הגאולה (מל"ח סי' ח אות ו בשם ספר מעשה הצדקה דף קט ע"ב).
'לשם יחוד' – בלילה האחרון של ספירת העומר יש להימנע מלומר בנוסח ה'לשם יחוד' את הפסוק "וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה" (כה"ח סי' תפט אות ז), מפני שסופר השבועות לפני שספר בברכה, ומכל מקום אין למחות בנוהגים לאומרו אף בלילה האחרון, אבל יותר נכון להשמיטו (שו"ת יחוה דעת ח"ו סי כט, חזו"ע יו"ט עמ' רטו).
עירוב תבשילין – כאשר חל יום טוב בערב שבת, יניח עירוב תבשילין (שו"ע סי' תקכז ס"א וכבר כתבנו דיניו בחוברת פסח בארוכה קחנו משם).
מצוה בו יותר מבשלוחו – כשם שמצוה לטרוח ולהכין איזה דבר לכבוד השבת כך מצוה לעשות כן לכבוד היום טוב, ואפילו אם יש לו משרתים רבים יעשה בעצמו (עיין בגמ' שבת קיט. שכן נהגו האמוראים, שו"ע סי' רנ ס"א, מ"ב סי' תקכט סק"ג), ומצוה על הבעל להיטיב את הנרות לאשתו שתדליק בהם נר של יום טוב (בא"ח ש"ב פר' לך לך ה"ג, כה"ח סי' תרי אות יג), ואין זה חובה אלא מצוה מן המובחר כדי שתהיה השלהבת עולה יפה (חזו"ע שבת ח"א עמ' קסד ועמ' ריא).
עונג יום טוב – ראוי להימנע בערב יום טוב מלקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, כדי שיהיה תאב לאכול בליל היום טוב שנאמר "לקדוש ה' מכובד" וכל הימים טובים נאמר בהם "מקרא קודש" במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפילה (תורת כהנים פר' אמור פרשה יב ד יו"ט נקרא "מקרא קודש" קדשהו, ובמה אתה מקדשו, במאכל ובמשתה וכסות נקיה, וכ"כ ברש"י ויקרא כג, לה על הפסוק "אשר תקראו אותם מקראי קודש", וכתב מרן השו"ע סי' תקכט ס"א ואל יצמצם בהוצאות יו"ט וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת, והוסיף הרמ"א שימנע לאכול מהמנחה ולמעלה כמו בער"ש, וכ"כ המ"ב סי' רמט סק"ח, ובסי' תקכט סק"ז, והכה"ח אות ו), ומצוה לטעום מהתבשילים בערב יום טוב לבדוק אם צריך להוסיף בהם מלח או תבלין וסמכו מנהג זה על הפסוק "טועמיה חיים זכו" (כנזכר בב"י סי' רפו בשם שבולי הלקט סי' פב, שער הכוונות דף סב ע"ב, ילקו"י יו"ט וחוה"מ עמ' תרצז).
ערב החג בשבת – כאשר חל ערב שבועות בשבת, יש להקדים לאכול סעודה שלישית קודם שעה עשירית, כדי שיוכל לאכול סעודת ליל החג לתיאבון (רמ"א סי' תקכט ס"א, חזו"ע יו"ט עמ' צא), ומכל מקום אם נתאחר לאחר שעה עשירית, מותר לאכול סעודה שלישית רק יאכל עד כביצה פת (רמ"א שם, מ"ב סק"ח, כה"ח אות טז, הלכה ברורה חי"ג עמ' ת, סי' רמט סי"ב), ונכון יותר שיאכל עד מעט פחות מכביצה פת שכן יוצאים ידי חובת סעודה שלישית בכזית (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' צא אות יב, ילקו"י ספיה"ע ושבועות עמ' תקפט בהערה אות כב).
מנחה סמוך לשקיעה – יש להעדיף לאכול סעודה לאחר תפילת מנחה לחוש לדברי המקובלים, אולם במקום שמתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה באופן שלא יוכל לאכול סעודה שלישית לאחר תפילת מנחה, יש לאכול סעודה שלישית קודם התפילה (רמ"א סי' רצא ס"ג שלכתחילה אין לאכול סעודה שלישית קודם מנחה ובדיעבד יצא י"ח, ובכה"ח אות ב כתב שלפי הקבלה אין להקדים סעודה שלישית לפני מנחה, ובבא"ח פר' חיי שרה סי"ד כתב שאף שלפי הסוד אם אכל סעודה שלישית קודם מנחה, נראה שלא יצא י"ח אף בדיעבד, אולם נראה שבכה"ג שמוצא תפילת מנחה במנין רק סמוך לשקיעה אין לו להפסיד בשביל זה תפילה בציבור, וכ"כ בשו"ת אורל"צ ח"ב פכ"א ה"ז שאין להפסיד תפילה בציבור בשביל לאכול סעודה שלישית לאחר מנחה).
אפיית לחם – מצוה לאפות לחם לכבוד היום טוב שיש בזה שמחת החג לענגו באכילה ובמשתה, ובפרט אם יש בעיסה שיעור הפרשת חלה [חמש מאות ועשרים דרהם, שהם אלף וחמש מאות וששים גרם גרם (שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' נה, ובהליכות עולם ח"ה עמ' רכג)] שיש בזה מצוה וזכות גדולה (רמ"א סי' תקכט ס"א), ויש נוהגים לאפות לחם ארוך שיש לו ארבע ראשים לרמוז שהתורה נקראת לחם "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה), והיא ארוכה מארץ מידה, וגם יש בה ארבעה חלקים פשט רמז דרש וסוד (מרן החיד"א בספר לב דוד פל"א, מל"ח סי' ח אות י).
תוספת יום טוב – מצוה להוסיף מחול על הקודש בערב יום טוב כמו בערב שבת, וזמן תוספת יום הוא אפילו כמה דקות קודם שקיעת החמה, (עיין בשו"ע סי' רסא ס"ב, שו"ת יבי"א ח"ה חאו"ח סי' כא אות א וב), וגם הנשים חייבות בתוספת יום טוב מחול על הקודש, ונכון שגבאי בית הכנסת יכריזו ברבים שכל אחד מהציבור יקבל עליו תוספת יום טוב, וכן צריך כל אחד ללמד את אשתו ובני ביתו שבכל ערב שבת ויום טוב יקבלו על עצמם תוספת שבת ויו"ט מחול על הקודש (ילקו"י יו"ט וחוה"מ עמ' תסג, הליכות מועד יו"ט עמ' קפד), וכשמקבל שבת מבעוד יום לא נקרא שהוא מחסר מהתמימות של יום מ"ט לעומר, שהיום קיים רק שאוסר על עצמו עשיית מלאכה (חוט שני ח"ד עמ' שכח).
הדחת הבית – כשם שיש מצוה להדיח ולכבד את הבית בניקיון וסדר בכל ערב שבת, כן יש לנהוג בערב יום טוב שיש בזה משום כבוד יום טוב (מ"ב סי' תקכט סק"ג, כה"ח אות ו, עיין חזו"ע שבת ח"א עמ' לא).
שינה בערב יו"ט – נכון שימצא זמן בערב חג השבועות שישן על מיטתו, כדי שיהיה ערני בלילה בתיקון ליל שבועות וילמד בהתלהבות ושמחה ובכך יזכה להתעטר בכתרה של תורה (ילקו"י ספיה"ע ושבועות עמ' תקפח בשם ספר הנהגות צדיקים במנהגי מהר"א גאלנטי אות ח, וראה לקמן במעלת הלימוד בליל שבועות).
עוד כתבות בנושא שבועות
