מותר לכתחילה ליטול ידים במים בצבע לבן, הצבע נוצר בעקבות לחץ מהמשאבות בצנרת המים שמייצר בועות קטנות, ולאחר שפותחים את הברז יוצאים המים והבועות נעלמות, ומים אלו כשרים לנטילת ידים בין לנטילת ידים שחרית ובין לנטילת ידים לסעודה אף לפני שחזרו לצבעם הרגיל.
תשובת בהרחבה
כתב מרן השלחן ערוך (סי' קס סעיף ט) מים עכורים מחמת טיט שנתערב בהם, אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה, ואם אינו יכול לשתות מהם, פסולים לשניהם.
וכתב המשנה ברורה (ס"ק לט) שאם הטיט עב סמיך הרבה הכלב לא ישתה מהמים הללו, אך אם הוא דליל ורך ישתה מהם.
וכן אין לפסול המים מחמת שינוי מראה משום שכך דרך גידולם שהם מעורבים בעפר וטיט, וגם כאשר ימלאו מהם לתוך כלי לאחר זמן ישקע העפר וטיט ויחזרו להיות צלולים (שלחן ערוך הרב ס"א, פרי מגדים משבצות זהב סק"א, בן איש חי פר' אחרי מות-קדושים אות ב, משנה ברורה סק"ג, ס"ק מב, כף החיים אות ג).
וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב סק"ג) שכאשר נשתנה מראה במים שאם כשרים, אין צריך להמתין עד שיהיו המים צלולים וכשרים כך לנטילת ידים.
וכן כתבו מרן הגר"ע יוסף בהליכות עולם (ח"א עמ' שלו), והגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"א ה"ז), והלכה ברורה (ח"ח עמ' קסה) שמותר ליטול ידים במים בצבע לבן אף לפני שחזרו למראיהם הרגיל, שאין זה אלא מראה בעלמא ולא שינוי של ממש.
וכן הכריעו להלכה הגרי"י פישר בשו"ת אבן ישראל (ח"ז סי' יא), והגרי"ש אלישיב (הוב"ד בשו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' תי), והגרש"ז אויערבך (הוב"ד במשנ"ב ביצחק יקרא, ומשנ"ב דרשו), והגר"נ גשטטנר בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' ח אות א).
ואף שבשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' יג) כתב להחמיר לכתחילה להמתין שיחזרו המים לצבעם הרגיל, ובדיעבד כשנטל מהם ידיו בהיות בצבע לבן, אין צריך לחזור ולטיול שנית. מכל מקום העיקר להלכה שאין צריך להחמיר בכך ומותר ליטול מהם ידיו לכתחילה.
ולכן מותר לכתחילה ליטול ידים במים בצבע לבן, ומים אלו כשרים לנטילת ידים בין לנטילת ידים שחרית ובין לנטילת ידים לסעודה אף לפני שחזרו לצבעם הרגיל.
