בסוף נראה שהכל לטובה!
הכל משמים אין שום מקרה בעולם אלא הכל בהשגחה פרטית, ואמרו חז"ל (חולין ז:) 'אמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה'.
מעשה בעסקן נכבד רב פעלים, שכתב לעצמו ספר תורה מהודר ביותר. מלבד הדקדוקים בקלף ובכתיבת האותיות – הן ביופיין הן בצורתן, שיהיה בהן בכדי לצאת חובת כל הדעות, היה הסופר טובל במקווה לפני כל כתיבת שם ה', ועוד הידורים לרוב, שהעלו את מחיר כתיבת הספר, עד כי הגיע לעלות של הון עתק.
לקראת סיום כתיבת הספר הוזמנו רבנים וגדולי תורה לכתיבת האותיות האחרונות שבספר. ביניהם היה הגאון הרבי מרדכי צוקרמן זצ"ל ורב נוסף מרבני ירושלים. כשכובד אותו רב לכתוב אות, נתקל בשגגה בבקבוק היין שעמד על השולחן לשם שתיית 'לחיים', והיין נשפך על היריעה האחרונה של הספר…
למותר לציין את הרגשתו האיומה של אותו רב, שידע על המאמצים הרבים שהושקעו בכתיבת הספר. ולמרות שבעל הספר במידותיו הנאצלות הרגיע שוב ושוב את הרב כי 'לא קרה מאומה – יחליפו את היריעה ביריעה אחרת'… לא היה בכך בכדי להרגיע את נפשו העגומה.
בדרכם חזרה, ליווה אותו הרב את רבי מרדכי לביתו, כשהוא שופך את לבו באזני רבי מרדכי על צערו ואי נעימותו מהמקרה. אמר לו רבי מרדכי בשלוות הנפש הידועה שלו, ובנימה החלטית: 'מקובלני כי אדם הרוצה לעשות דבר טוב – לא תצא תקלה תחת ידו!' שומע אתה? לא תצא מכאן שום תקלה! הכל משמים. עוד תראה כי יש כאן חשבון והכל אך ורק לטובה!'.
למחרת התקיימה סעודת מצוה גדולה לרגל הכנסת ספר תורה, כשבה משתתפים מגוון אנשים מכל המעמדות והחוגים עמם היה אותו עסקן בקשרים. בין המשתתפים היה גם אותו הרב שאתמול נשפך לו בטעות מהיין על היריעה, כשהוא עדיין תחת הרושם העגום של התקרית מאמש… ולפתע, שומעות אוזניו את אחד הנואמים – יהודי אמיד מחו"ל – שכובד לשאת דברים לכבוד המעמד: 'אני עברתי את השואה, ואני לא מאמין בה' (על פי לשונו רחמנא ליצלן), אך לכבוד ידידי העסקן שאני מכבדו ומעריך את מעשיו הציבוריים, הגעתי במיוחד לארץ כדי להשתתף בשמחתו, ואף כתבתי אתמול אות בספר התורה!'…
אותו הרב לא יכול היה לשאת בלבו את הבשורה ששמע זה עתה, ומיהר לביתו של רבי מרדכי: אילו לא היה נשפך היין על היריעה ופוסלה, מי היה מעלה על דעתו שיש להחליפה? ולפי ההלכה ספר התורה הרי היה פסול! שכך נפסק להלכה שספר תורה הזה פסול… (רמב"ם הלכות יסודי התורה ו, ח)'. רבי מרדכי לא היה מופתע, ובאותה שלוות נפש שאמר אמש את הדברים, שב ושנה אותם עתה: 'אמרתי לך, הכל משמים! והכל לטובה! אמנם, לפעמים רואים זאת מיד, לפעמים לאחר כמה ימים, ולפעמים אחרי שנים… אבל תמיד הכל לטובה!'.
(ספר אמונה שלמה)
