במה אתה הייתה בוחר בדף גמרא או פרוסת לחם?
הגאון רבי חיים זיצ'יק זצ"ל סיפר סיפור מרטיט המלמדנו מהי אהבת תורה: "כשהייתי בסיביר סופחתי לקבוצה, שעבדה בהרכבת טנקים. ההספק שנדרש היה להרכיב שלושים ושישה טנקים ליום! כן שלושים ושישה טנקים! לא נתפס, התנאים היו נוראים ואיומים. בשכר עבודתנו קיבלנו חמש מאות גרם לחם ליום, ופעם בשבוע זכינו למי מרק דלוחים וחסרי טעם. הגויים שהיו איתנו ניחמו את עצמם בדרכים משלהם כדרכם. הם שתו לשוכרה ספירט מכוניות ועישנו כל מיני עלי עשב מיובשים".
ממשיך רבי חיים דבריו ומספר: "העבודה היתה קשה ואנשים רבים לא החזיקו מעמד ופשוט מתו מתת תזונה. מלאכת הרכבת הטנקים כלל לא היתה קלה. לאחר שהושלמה מהלאכה עברנו לעבודתנו החדשה שהיא סלילת כבישים בביצות המלאות מים מטונפים. לא היתהלנו כל ברירה ונכנסנו עד הצוואר במים המטונפים כדי לבנות גשרים וכבשים. היו אלו חיי בלהות, היינו מוזנחים, לבשנו בגדים בלויים וקרועים, שלא חיממו אותנו בקור הצורב. חשנו מותשים עד אובדן כוחות".
"אם לא די בכך, המים בשטח לא היו ראויים לשתייה אלא היו מעופשים ומורעלים ונאלצנו להביא מים בדליים ממעיין ביער, היה עלינו ללכת למעיין שהיה מרחוק כשלושה ק"מ מהמחנה בו גרנו. יום אחד התנדבתי ללכת להביא מים מהמעיין שביער. עשיתי זאת, כי נודע לי שמאחורי היער ישנו כפר שבו גרים יהודים. הלכתי למעיין ומשם המשכתי לעבר הכפר. הגעתי לבית הראשון שבכפר ונקשתי על הדלת הראשונה שנקרתה בדרכי, בעלת הבית פתחה את הדלת ונבהלה כשראתה אותי. אני מתאר לעצמי כיצד נראיתי בעיניה. היא הושיטה לעברי פרוסת לחם, שהיה נחשב אז לאוצר זהב".
החלק המרטיט של הסיפור הגיע: "אני אמרתי לה" מספר רבי חיים, 'אני יהודי, תודה לך אבל אני לא רוצה לחם, אני רוצה ספר בו אוכל ללמוד כשאהיה במחנה שמעבר ליער!'. "היא קראה לבעלה, שאמר לי: 'ראה, יש בידי ספר אחד בלבד, גמרא קטנה נדרים ונזיר בכרך אחד, אני לומד בה בזמני הפנאי, סוף כל סוף גם אני יהודי!'. בכיתי לפניו: 'תן לי לפחות דף אחד מהגמרא בבקשה אני מתחנן לפניך!, אל תשאיר אותי כך ללא תורה חיי אינם חיים'. הוא ריחם עלי, חצה את הכרך לשניים ונתן לי את מסכת נדרים. הודתי לו וצעדתי לעבר המחנה, מרוב שמחה, כמעט שרקדתי עם הדליים כל הדרך".
"כבר התרגלנו שהגויים מחליפים את עבודתנו כל זמן מה, יום אחד עבדנו בניסור עצים ביער והפועלים לא השגיחו שהכליעשה כמו שדרך ובדרך בטוחה, אחרי הכל חיי אדם לא נחשבו שם. לפתע ענף ענק נחת על ראשי, נפלתי מעוצמת המכה ודם רב ירד מראשי. זה היה נורא היו לי כאבים עצומים! הפועלים שהיו במקום שנשאו אותי לבית החולים, התחננתי לפניהם: 'אנא, עברו ליד הביתן בו ישנתי העשוי מביקתית עצים'. נכנסתי לבקתה כולי שטוף דם ומלא אימה ופחד מהנורא מכל, לקחתי בידי את הגמרא היקרה והחבאתי אותה מתחת לבגדי. כך נשאו אותי לבית החולים. גם כשאדם מובל לבית חולים, אסור לו לשכוח שהחולי האמיתי, הנצחי, הוא של הנשמה. התרופה היחידה והבלעדית היא 'דף הגמרא'!".
במה אתה הייתה בוחר – עוד סיפורים
