בימים הנוראים, מי ראוי לשמש כשליח ציבור? תקציר דיני שליח ציבור
תנאי ש"ץ – דרשו חז"ל (תענית טז:) מהפסוק "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה. ועוד מנו את כל מעלותיו של הראוי לשמש שליח ציבור: צריך שיהיה שליח ציבור הגון, ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, וכן שיהיה עניו ומרוצה לעם, ושיש לו נעימה, וקולו ערב, ומעביר על מידותיו, וכן רגיל הוא לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים.
וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' נג ס"ד וס"ה): שאין למנות שליח ציבור [לכל ימות השנה] אלא מי שיש בו את כל המעלות הללו, אולם אם אין מוצאים שליח ציבור ראוי שכזה, ימנו את הטוב שבציבור בחכמה, ביראה ובמעשים טובים.
וכמו כן, צריך שתהיה לשונו צחה ויודע לבטא היטב את כל האותיות כתקנן. אבל אם קורא אות ח' כמו אות כ' רפויה, או אות ע' כמו אות א', או אות ק' כמו אות כ' דגושה, אין זה ראוי למנותו לשליח ציבור (שו"ע סי' נג ס"ב), ואפילו באופן אקראי אין למנותו (ביה"ל ד"ה אין ממנים, הלכה ברורה ח"ד עמ' פג).
בעל עבירה – אין למנות שליח ציבור בעל עבירה כגון שמגלח זקנו בתער או בסכין, וכן המחלל שבת ואפילו לתיאבון או מי ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר חילוניים שהמורים שלהם מינים ואפיקורסים, פסול מלהיות שליח ציבור ואפילו באקראי (חזו"ע ימים נוראים עמ' לח, וראה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רס), אולם המתחזק בשמירת התורה והמצות, ומסיבות שאינן תלויות בו בניו ובנותיו ממשיכים ללמוד בבתי ספר חילוניים ואין זה לרצונו, אפשר למנותו לשליח ציבור ואפילו בקביעות (ילקו"י ימים נוראים עמ' קב).
מרים יד בתורת משה – כן מי שתבע את חבירו בבית משפט של ערכאות ואפילו אם השופטים יהודים, ולא פנה לדין תורה, שזהו עוון חמור מאוד וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה (עיין ברמב"ם פכ"ו מהל' סנהדרין ה"ז, שו"ע חו"מ סי' כא ס"א), ופסול להיות שליח ציבור ואפילו באקראי (חזו"ע שם עמ' לח-לט), ואפילו הלך לבית משפט של ערכאות רק פעם אחת, או עורך דין המייצג את לקוחותיו בבתי משפט חילונים ללא היתר מבית דין, אסור להעלותו כשליח ציבור (הגרש"ז אויערבך הוב"ד בהליכות שלמה עמ' ריב, ובשלמי מועד עמ' לב).
דברים האסורים – כן מי שמחזיק בביתו טלויזיה וידוע שהוא מסתכל בה בסרטי תועבה וכדומה, וכן מי שיש לו פלאפון לא כשר ורגיל להסתכל בדברים אסורים, אינו יכול לשמש כשליח ציבור ואם חזר בו מדרכו הרעה ושב בתשובה רשאי להיות שליח ציבור (ילקו"י שם עמ' קמד ועמ' קמח ועיין בספר ענף עץ אבות עמ' שסג מש"כ בגנות המכניס טלויזיה לביתו).
ימות השנה – פשוט שדינים אלו שייכים לכל ימות השנה, וכל שכן בימים הנוראים, שיש להיזהר ולמנות את השליח ציבור היותר הגון, והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים (רמ"א סי' תקפא ס"א).
בעל תשובה – כאמור שליח ציבור לימים הנוראים צריך להיות אחד שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו (שו"ע סי' נג ס"ד), ולפי זה יש אומרים שבעל תשובה ששב בתשובה באמת ובתמים לא יהיה שליח ציבור בימים הנוראים, אבל אם כבר מינוהו אין מסלקים אותו מלהיות שליח ציבור (מ"ב סי' נג ס"ק כב, כה"ח אות טוב), ואם התחנך וגדל במשפחה שאינם שומרי תורה ומצות וזכה לשוב בתשובה, הרי הוא בגדר תינוק שנשבה ויש לקבלו להיות שליח ציבור אף בימים הנוראים (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' צט, ובספר הליכות מועד עמ' קז), ובזמנינו שרבו בעלי תשובה תהילות לאל, יש לקרבם בעבותות של אהבה, ויש מקום להקל למנות בעל תשובה כשליח ציבור אפילו בימים הנוראים, והעושים כן יש להם על מה שיסמוכו (חזו"ע ימים נוראים עמ' לח בהערה).
בן שלושים ונשוי – הנכון ביותר למנות שליח ציבור נשוי, ושיהא בן שלשים שנה ומעלה (רמ"א סי' תקפא ס"א), ושני טעמים נאמרו בדבר, האחד שבן לוי היה עובד במקדש מבן שלשים, והשני שבהגיעו לגיל שלשים לבו נשבר ונדכה ונאמר "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה", ושיהיה נשוי בדומה לכהן גדול שהיה נשוי שנאמר "וכיפר בעדו ובעד ביתו" (מ"ב ס"ק יב, כה"ח אות מא ואות מב), ואם יש לפנינו שני חזנים, האחד בחור ישיבה ירא שמים, אשר תורתו אומנותו, ואינו בן שלשים שנה וגם אינו נשוי, והשני לעומתו בן שלשים שנה ונשוי אך הוא איש פשוט, יש להעדיף ולמנות את בחור הישיבה (מ"ב ס"ק יג, כה"ח שם, חזו"ע ימים נוראים עמ' לד, שו"ת אורל"צ ח"ד פ"א ה"א).
מי קודם – אם לפנינו שני חזנים האחד בן שלשים ואינו נשוי, והשני פחות מגיל שלשים ונשוי, הנשוי קודם לשמש כחזן (שו"ת שבה"ל ח"ה סי' סו אות ב). ויזהרו מכל וכל ממחלוקת המכלה כל חלקה טובה ויבחרו שליח ציבור הגון ובעל מעשים טובים בחכמה ובשלום (חיי אדם כלל אות ד, מ"ב סי' תקפא ס"ק יא, כה"ח אות נב).
שכרו מושלם – ראוי למנות שליח ציבור בשכר, שהוא נזהר יותר בכוונת התפילה שהוא שכיר יום, וגם כדי שלא יקפוץ ויתפלל מי שאינו הגון (שו"ע סי' נג סכ"ב, מ"ב ס"ק סג), ומותר לו לקבל שכר שאין בזה משום "שכר שבת ויום טוב" משום שזהו דבר מצוה וכן פשט המנהג (עיין בשו"ע סי' שו ס"ה, מ"ב סי' תקפה ס"ק כד, כה"ח סי' שו אות לה, חזו"ע ימים נוראים עמ' מ), אולם אף שמותר לקבל שכר על כך אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה (שו"ע סי' תקפה ס"ה, מ"ב שם), וטוב שיקנה בשכר זה דבר מצוה כגון ספרי קודש ללמוד בהם, או תפילין של רבנו תם או שיסייע במעות הללו לבניו וחתניו הלומדים תורה, והמחמיר לקבל שכר החזנות בהבלעה תבוא עליו הברכה (ילקו"י ימים נוראים עמ' קיב), והבלעה הוא שיתפלל עוד תפילה אחת בימות החול שרגילים לשלם לחזנים עליה כגון שיבוא לאמירת הסליחות בבית הכנסת, ויתנה מראש שהשכר שיקבל מהגבאים יהיה על כל התפילות שיתפלל אצלם (מ"ב שם, בספר הליכות מועד עמ' קט שזה מועיל דוקא בתפילה שרגילים לשלם עליה), או שלא יסכמו ביניהם הסכום שיקבל ומה שיתנו לו אחר כך יהיה דרך מתנה ומותר לקחת הכסף (מ"ב ס"ק טו, ועיין בשש"כ פכ"ח הערה קמה בשם הגרשז"א שאם ישלמו לו מראש מהני).
בימים הנוראים, מי ראוי לשמש כשליח ציבור? תקציר דיני שליח ציבור – עוד מאמרים בנושא חודש אלול
