איך להוכיח את הזולת – רעיון בפרשת ויגש?
עת נגלה יוסף אל אחיו רגשותיו גואים, הוא חש שאינו יכול לעמוד יותר מול אחיו הכועסים המפוחדים והנבוכים. כבר חלפו להן עשרים ושתים שנים של נתק מוחלט בינו לאביו ואחיו, שהרי בהיותו נער בן שבע עשרה שנה נמכר לישמעאלים וניתק ביניהם הקשר, ובעומדו לפניהם יוסף בן שלושים ותשע שנה, הוא מבקש מכל הנוכחים ובעיקר מהמצרים לצאת החוצה, וכשהוא לבדו עם אחיו הוא מתוודע אליהם: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". (מה, ג). רש"י הקדוש מסביר את בהלת אחי יוסף: "מפני הבושה".
ואמרו על כך במדרש (בראשית רבה צג, י): "אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ויוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו שנאמר: 'ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו'. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר: (תהלים נ, כא) 'אוכיחך ואערכה לעיניך' על אחת כמה וכמה".
שאלה יש בפינו, והאמת כבר שאלוה המפרשים. איזו תוכחה יש בדברי יוסף אל אחיו? בסך הכל הוא מגלה להם שהוא יוסף אחיהם הקטן: "אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי". ומהיכן למדו חז"ל הקדושים שיוסף הוכיח את אחיו?
זאת ועוד מקשה הגאון הצדיק רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל בספרו 'בית הלוי', מדוע שואל יוסף את אחיו "העוד אבי חי"? הרי יהודה בדבריו מדבר כל הזמן על הצער שעתיד להיגרם ליעקב, אם ילקח ממנו בנימין בנו הקטן, ואם כן מה השאלה? בודאי שיעקב חי!
אלא כמה עומק, כמה חכמה, נגלים לעיני המתבונן בדבריו הקצרים של יוסף לאחיו, נבארם, אך קודם יש להקדים הקדמה הכרחית.
נצטווינו בתורתנו הקדושה: "הוכח תוכיח את עמיתך". איך להוכיח את הזולת? ברם זוהי מצוה לא קלה במיוחד, לפעמים שהמוכיח מעיר למוכח על מעשיו אשר אינם מתוקנים כפי הבנתו, הדברים אינם מתקבלים ומתורצים בטענה כזו או אחרת.
אך בדברי חז"ל מצינו דרך נוספת להוכיח את הזולת, תוכחה בה החוטא שומע סיפורים דברים על אדם אחר שמעשיו אינם רצויים לפני המקום, וכשנשלם הסיפור פוסק הוא את דינו, ואז מגלים לו שהמדובר בסיפור הוא לא אחר מאשר הוא בעצמו, ובמילותיו אלו חרץ את דינו.
וכדוגמת המשל התנכ"י המפורסם 'משל כבשת הרש' (שמואל ב' פרק יב). כאשר נתן הנביא בא להוכיח את דוד אודות מעשה בת שבע, סח לפניו על איש עשיר בעל צאן ובקר לרוב שבא אליו אורח חשוב, והעשיר החמדן לקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה לכבוד האורח החשוב. בתגובה לכך פוסק דוד בעצמו את גזר דינו: "חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת… אשר לא חמל". מיד אמר לו נתן הנביא: "אתה האיש!". מיד הודה דוד ואמר: "חטאתי לה' ".
על פי הדברים הללו נוכל להבין את דברי יוסף לאחיו, יוסף שאל אותם "העוד אבי חי?". ובשאלתו יש תוכחה רבה. כאשר יהודה מנסה לתלות את כל טענותיו בעוול ובצער הגדול שעתיד יוסף לגרום ליעקב אביהם באי שחרורו של בנימין השבוי בידיו, ושנפשו של בנימין קשורה בנפש אביו.
ומעתה שואל יוסף "העוד אבי חי?". אתם מאשימים אותי עכשיו בגרימת צער לאבינו יעקב ושחלילה הוא עלול למות אם לא יביאו לפניו את בנימין, ומדוע לא חששתם אז לצערו של יעקב אבינו לפני עשרים ושתים שנים כשמכרתם אותי למצרים?
"וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". התוכחה הטובה לא באה בכעס ובדברים קשים. האדם נוטה פעמים רבות להתכחש לאמת ולתרץ את מעשיו. התוכחה הנכונה היא העמדתו האדם אל מול האמת. באומרו: "אני יוסף אחיכם" העמיד יוסף את אחיו אל מול האמת הצרופה.
מציאות האמת של "אני יוסף", טפחה על פניהם של האחים הקדושים. וכאשר המציאות טופחת על פניו של החוטא אין צורך להכביר במילים. כל מילה מיותרת רק תגרע מעוצמת התוכחה. מעין זו, תהיה התוכחה לעתיד לבוא, יעמידו את האדם אל מול האמת, מול סרט אשר מתעד בו את כל חייו, ללא יכולת להסתיר או להדחיק אירוע כל מסויים ולו הקטן ביותר.
על פי זה גם מובן, מסביר ה'בית הלוי', מדוע נקטו חז"ל בכפילות "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה". ביום הדין הגדול והנורא, נשב כולנו בבית דין של מעלה ונקבע בעצמנו את גזר הדין.
דברים נוקבים אלו אינם באים להחלישנו, אלא אדרבה, לחזקנו ולעורר את כולנו בעבודת ה'. על החובה הגדולה לעשות בדק בית בקרבנו מזמן לזמן, ובכך להיטיב את מעשינו את דרכינו.
עוד כתבות בנושא פרשת ויגש
