מן השמים מערים עלינו רוח של טהרה, ביכולתנו לשוב ממעשינו הלא טובים בקלות יותר, ויד הבורא יתברך כמושטת לפנינו וקוראת לנו: "הגש את ידיך ונוציאך מן האפילה", כל שעלינו לעשות זה להיענות לבקשה.
סיפר הרה"ג רבי שלמה לוינשטיין שליט"א,יש אברךהעונה לשם רבייעקבאשר התגורר בעיר בתלאביב, הוא ביקש לקרבאת סביבתו לשמירת תורה ומצות. וכך מידי ערב היה יוצא מביתו, ומסייבין בתי השכונה לדבר על לב העוברים ושבים למען יסורו ממעשיהם הלא טובים, וישובו אל אביהם שבשמים ויכניסו אל ביתם את אור התורה הקדושה, ובזה ירווח להם הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
בין היתר הכיר הוא יהודי נחמדששמע בהשתוקקות רבה את דבריו,שאל, הקשה ותהה "מה המצוה הזו? ומדוע היא נאמרה?", אבל לבסוף הסכים, "כי תורתנו הקדושה תורת אמת היא, ומצותיה יקרות מפז", ומיד הוסיף "אבל את האמת ברצוני לומר, איני מסוגל לחזור בתשובה, התרגלתי לחיות את חיי כך, והשינוי הזה 'כבד' עלי… אני מצטער אך איני מסוגל". רבי יעקב ניסה לדבר על ליבו שוב ושוב כדי שישוב בו מהחלטתו, אך האיש גמר אומר שזו החלטתו ואיש אינו יכול לשנותה, ובפרט שהוא החדיר במוחו את הטעות שאין ביכולתו לחזור בתשובה, ושחיי התורה קשים מאוד, וכאן נפרדה דרכם לעת עתה.
חלפו מספר חודשים והסיפור כמעט ונשכח ממוחו של רבי יעקב, עד שיום אחד הפלאפון האישי שלו מצלצל, על הקו היה זה מיודענו היהודי הנחמד. מיד לאחר ההתעניינות בשלומו כדרך הנימוס, פתח האיש ואמר: "שמע רבי יעקב, החלטתי לחזור בתשובה שלמה!". רבי יעקב שמח על הבשורה המשמחת הזו, ומיד אמר: "סליחה שאני שואל אבל קרה משהו? אולי מישהו נפטר לכם במשפחה ח"ו? או שמא מישהו חלה בפתע פתאום?", "לא" ענה האיש "הכל כרגיל ברוך השם".
שוב שאלו רבי יעקב לפשר החלטתו הזו הנוגדת את דבריו אך לפני כמה חודשים בודדים. ומיד החל אותו יהודי לגולל לפניו את הסיפור שגרם להגיע להחלטה: "במסגרת עבודתי הגעתי לאתר פסולת המפורסם "חירייה" הסמוך לעיר אזור במרכז הארץ. ושם, בעומדי מול שער הכניסה נתקלתי בשלט ענק עליו נכתב, 'ברוכים הבאים לפארק מיחזור חירייה ע"ש אריאל שרון', הכעס הציף אותי, שמע זה לא לעניין! מה אין להם בושה?! השער נפתח, ואני נכנסתי ופניתי לשומר שעמדשם בכעס:'תגיד לי אתה יודע מיזה היה אריאל שרון? הלו הוא היה גנרל,
ראש ממשלה ומנצח מלחמות רבות וקרבות אוייב, ואתם קוראים למקום הזה שאליו מביאים את כל האשפה והפסולת של כל המדינה על שמו?! מה אין לכם טיפת כבוד לאיש?'. האמת ממש התפוצצתי עליו אפילו שהוא לא אשם".
השומר לא הבין את טענותיו ואמר: "שמע, אני לא האיש לענות על כל השאלות הללו, אני פה כדי להביאפרנסה לביתי, יש כאן משרדים תיגש לשם ותתלונן אצל מנהל הפארק!". "סגרתי את החלון והמשכתי בנסיעה למשרדים, נכנסתי, ומיד עם כניסתי הורגש מתח רב במקום. שאלתי מי המנהל כאן? ומיד ניגש אלי בחור צעיר ושאל לבקשתי. כמובן שהצגתי שוב את שאלותיי, הכיצד העלו על דעתם לקרוא למקום הזה המכונה פארק מחיזור ע"ש מי שעשה רבות ונצורות למען הארץ הזו? ההינך חושב שזהו זלזול בכבודו?!", המשיך הלה וסיפר.
המנהל לא נבהל ממטר השאלות, הוא כבר הכיר היטב את הטענות הללו, ולכן לא התאמץ להשיב לו, הוא רק אמר: "תעלה בבקשה עם הרכב אל מעלה ההר, תסייר שם ותתרשם בעצמך, זהו אחד הפארקים המרשימים ביותר שראית אי פעם בחייך, שמע לי אין לך מה להפסיד".
מיודעינו היהודי הנחמד שמע לעצתו ועלה בכביש המוביל לראש ההר, הסיבובים היו חדים ולא נגמרו, ואכן לאחר נסיעה של מספר דקות הוא הגיע לפסגה, ושם הופתע לראות הר בגובה עשר קומות, כל גוש דן מתחת לעיניו, הבריזה והאוויר הקריר ציננו אותו מכעסו, מרבדי דשא ירוק, מתקני ספורט, ומתקני משחקים לילדים וספסלים הפזורים ברחבי הפארק, ברזיות מים קרים ומה לא? הוא נפעם וביקש ללמוד על הפארק ששם למטה בשער הכניסה לא ידע על קיומו.
הוא ניגש לאחד העובדים וזה מצידו סיפר לו: "אתה יודע שאת כל החשמל של הפארק הזה מפיקים מגז שמייצר הזבל בעצמו? הכניסו צינורות לקרקעית הזבל ומשם שואבים את הגז, וממנו מייצרים את החשמל ומשתמשים בו".
"התחלתי לבכות כמוילד קטן, מזבל ביתי מייצרים אור?נו,ומה איתי?! עד כמה שהתלכלכתי בעוונותיי הרבים, אני עדיין יכול להתנקות ולהוציא ממני אור, אור של תורהומצות, הבנת רבי יעקב אני חוזר בתשובה", סיים הלה את סיפורו.
זו ההזדמנות של כולנו אל תפספסו אותה, גם אנחנו יכולים להשתנות!
