פרשת וישלח – וויתור שכולו רווח
בפרשתנו מסופר אודות המעשה הנורא אשר התחולל בביתו של יעקב אבינו, איזו טרגדיה, איזה כתם משפחתי, איזה ביזיון, והמשפחה כה מפוארת ומרוממת. כמה שזה מצער? ובכל זאת תורה היא וללמוד אנו צריכים, הבה ונעמיק ולו במעט בסודם של פסוקים אלו. "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". פירש רש"י ומקורו במדרש (בראשית רבה פ, א): "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו".
לפני הכל, עלינו להקדים את אשר למדנו בפרשה הקודמת, פרשת "ויצא", אותו מעשה מופלא של לאה אמנו אשר ויתרה על בן נוסף מיעקב אבינו, באומרה לא תהיה אחותי רחל פחותה מאחת השפחות, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ס.) שלאה דנה דין בעצמה, ואמרה, שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבע מן השפחות, הרי עשרה, אם ולד זכר הוא, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר "ותקרא את שמה דינה".
לאחר שיעקב אבינו עבר את הפגישה עם עשו אחיו. וביושבו בשכם נאמר "ותצא דינה…", ולפתע נפרע כאן עמק, כזו בושה, כזו כלימה, כך לא יעשה לבת יעקב. לדעת חז"ל (ילקוט ת"ת – בראשית אות קמט) , הסיבה לכך היא יציאתה של לאה לקראת יעקב. שכן אמרו לא תצא אישה לרשות הרבים בעטרה של זהב, ואף בחול הדבר אסור שלא תגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגלה פרדנית גרמה תקלה לעצמה, זהו שנאמר בת לאה, ולא בת יעקב, אלא תלאה הכתוב באמה. לראות בִקשה, לראות ונראית. ואף על פי כן, נשאלת השאלה, וכי זו תורה וזו שכרה?! אותה צדקת אשר הקריבה את רצונותיה להעמיד מאבינו יעקב כמה שיותר שבטים, שזו ורק זו היתה בקשתה, בא לפתחה כזו אי נעימות? זה מזכיר לי משל על אותו אדם שעמד מול לוח ציור ורואה צייר אשר החל את ציורו, הלה החל ללעוג לצייר "וכי מה אתה מבקש לצייר בקשקוש הגדול הזה?". השיב הצייר לאיש, אשר ניכר מבין ריסי עיניו שאין לו מושג כלל וכלל במלאכת הציור, "אנא ידידי המתן לי עד שאסיים את הציור, ואחר כך אשמח לשמוע מה בפיך".
כעת אנו נמצאים באמצע הציור ולכן אנא תמהים וכי זו תורה וזו שכרה?!, אבל כאשר יושלם הציור ניווכח עד כמה הבורא יתברך מנהיג את עולמו בצורה מדוקדקת, והכל בהשגחה פרטית!! לאחר שנמכר יוסף לישמעאלים ואחר כך למדיינים, ואחר כך שוב לישמעאלים, והם מכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, החל לו הניסיון הנורא עם אשת פוטיפר, ומהו שכרו של יוסף הצדיק שעמד בניסיון הקשה הזה? ליישב בבית האסורים 21 שנים, וגם כאן מוכרחים אנו לשאול וכי זו תורה וזו שכרה?! והתמיה רבה.
אלא הואיל ויוסף עמד בניסיון עלה לגדולה, אלא שכלל קבע הקב"ה בעולמו "אין מלכות נוגעת במלכותה כמלוא נימה", ולכן אינך יכול למשול על מצרים ברגע זה אלא שצריכים לשמור עליך שערוות הארץ היא, לכן המקום היחיד שבו ניתן לשמור עליך הוא בבית האסורים. מיד אחר כך בחשבון מדוקדק – "וַיִשְׁלַח פַרְׁעֹה וַיִקְׁרָא אֶת יוֹסֵף וַיְׁרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר". לשם מה רצים? יוסף יושב בבית האסורים כבר 21 שנים, אלא שאז הגיע זמנו לשלוט במצרים, זה לא התעכב ולו רגע קט.
על הפסוק "בֵּן פֹרָת יוֹסֵף בֵּן פֹרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שוּר", אמרו חז"ל (בראשית רבה צח) , בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עלי ו דרך הפתחים, והי ומשליכות עליו תכשיטים כדי שיתלה עיניו, ולא היה מביט בהן, שהיו מבקשות שישא יוסף עיניו עליהן וישא את אחת מהן לאישה.
וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז) שאסנת בת דינה היתה, שהרתה משכם בן חמור, ואמרו בני ישראל להורגה, וכשראה כך יעקב, לקח טס של זהב וכתב עליו שם קדוש תלה על צוארה ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפר, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאישה, והיתה אשתו של פוטיפר עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאישה, שנאמר "ויתן לו את אסנת בת פוטיפר". אי, רבותי התירוץ נפלא ומתוק כל כך! לאה אמנו הצדקת הקריבה שבט אחד עבור רחל אחותה, אבל בסוף זכתה להעמיד עוד שני שבטים מיעקב , מנשה ואת אפרים שיעקב אבינו אומר עליהם "כראובן ושמעון יהיו לי". לפעמים נדמה לאדם שהבורא יתברך 'חייב לו משהו' ומדוע אינו נותן לו את מבוקשו, אלא שאנו רואים עם משקפיים שאי אפשר להביט בהם, הם כל כך ישנות עד שכסומא אנו חשובים, אבל הבורא הרחום הוא כל יכול, וכל העולם מונהג בהשגחתו, כך ששווה להקריב לפני ה', כי בסוף מרווחים יותר!…
פרשת וישלח – וויתור שכולו רווח – עוד מאמרים לפרשת וישלח
