סיפור – עושים חיים
אנו אומרים בכל יום מזמור "אשרי יושבי ביתך" שלוש פעמים, ובו נאמר "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". אמרו חז"ל בגמ' (תענית ב.) שמפתח הפרנסה בידיו של הקב"ה ולא נמסר לאף שליח, יכול אדם לעשות השתדלות 'ולהפוך' עולמות כדי להתפרנס, סוף דבר מי שקובע מהו הסכום שיקבל בסוף החודש הוא רק בורא עולם.
סיפר הגאון הצדיק רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל ששימש כרבה של רמת השרון במשך קרוב לשבעים שנה: ישנו יהודי מתבגר עשיר עצום ובעל נכסים רבים. בהגיעו לגיל שישים החליט הלה לסיים את פרק עבודתו, מעתה כך חשב יהנה מהחיים. השתקע האיש ברמת השרון. בנה לעצמו וילה מפוארת בעלת כמה קומות עם גינה רחבת ידים בריכה פרטית ושאר תענוגות העולם הזה. בימים ההם לא היו מצויות וילות כאלו מפוארות ברמת השרון, כמה קומות, עם כל הלוקסוס.
הוא החל להעביר את זמנו בטוב ובנעימים. מדי בוקר השכים קום והיה יוצא לחוף הים למשך מספר שעות. תחביב הדייג תמיד עניין אותו והוא החל לדוג דגים יחד עם חבריו העשירים, לאחר מכן צולים את אשר העלו בחכתם על האש, שותים משקה חריף משובח ונהנים מדגים טריים. באחד הימים פנה אלי יהודי יקר שהיה זקוק לסכום כסף נכבד עבור דבר מצוה. הוא שמע על העשיר הזה שיש לו ממון רב וביקש ממני האם אסכים להצטרף אליו לפנות ליהודי העשיר הזה בבקשה שיטול חלק במצוה.
נכנסנו אליו ולאחר שהתעניינו בשלומו סיפרנו לו את הסיפור. נענה האיש והחל מספר לנו: "תראו אני חייב להיות אמיתי איתכם. כולם רואים היום את הכסף שאני הרווחתי ורכשתי בימי את הכל עשיתי ביושר רב. כבר מגיל שתים עשרה הפכתי להיות אדם עצמאי. עזבתי את בית הורי שברוסיה ועבדתי בעשר אצבעותי בעבודות מזדמנות. בתחילה הייתי פועל בנין פשוט. אחר כך עשיתי עבודות עבור הצבא הבריטי. אט אט התקדמתי בעסקי עד שיום אחד השתתפתי במכרז גדול ובניתי לצבא הבריטי אוהלים ומחנות צבא. מכאן הכל היסטוריה, התעשרתי מהעסקה עושר רב ונכנסתי לעסוק בשוק הנדל"ן, קונה ומוכר ומרוויח סכומים אגדתיים". אין ספק אמר רבי יעקב: "דבריו נאמרו באמת ויושר".
וכך המשיך האיש ואמר: "אתם יודעים אף אחד לא עזר לי, לכן גם אני לא חייב לעזור לאף אחד. עכשיו אני לא צריך לעבוד. כסף לא חסר לי עשיתי ממנו הרבה. בניתי לי בית שקט ונפלא. שתלתי עצי נוי מסביב. עכשיו אני אוכל את מה שהכנתי לעצמי, את מה שעבדתי ועמלתי, עכשיו אני אוכל את הפירות, עבורי זהו זמן של מנוחה, כך חושב אני לגמור את החיים. אם כן באופן עקרוני אינני מוכן לתרום מכספי לאחרים".
בכל זאת ניסינו ואמרנו לו שהרי זו מצוה והזדמנות לומר תודה לקב"ה על כל העושר שניתן לו. הוא ענה שאינו מאמין בכלום כך שאן לו למי לומר תודה. עם אדם כזה אין הרבה מה לעשות, סיימנו את השיחה והלכנו כלעומת שבאנו בידים ריקניות. אולם את הגורל שהוא לקח לעצמו וחרץ את משפטו כנראה שמעו זאת בבית דין של מעלה, שהרי איך אדם יכול לאכול כל כך הרבה כסף, וכי כמה שנים הוא יחיה.!?
כעבור זמן קצר חלה העשיר במחלה ממארת רחמנא ליצלן והתחיל לאכול את כל הרכוש שצבר. מכר דירה וקנה תרופות, מכר נכס ושילם על אישפוזים פרטיים בבתי חולים, יום אחד סיפרה לי אשתו: "היום מכרתי בית בן שלש קומות בשביל להשיג את הטיפולים הכי יקרים שישנם, לקנות מזרן יקר, תרופות הכי חדישות וכל מה שצריך כדי להציל את בעלי".
תוך שלש שנים אכל האיש את כל רכושו במהירות הבזק – לא נותר לו פרוטה שחוקה אחת מכל הונו העצום. הנה קיים האדם הזה את התוכנית שתכנן לעצמו ואכל את כל רכושו כאן בעולם הזה! האדם הזה חשב שהעולם הבא מתחיל בשעה שהאדם יוצא לפנסיה. אז הוא מתחיל לקבל את מה שעמל בחיים. איזו טעות חמורה הוא טעה. "אדם לעמל יולד" כשהוא צעיר וכשהוא מבוגר, אף פעם אדם לא זקן, תמיד עליו לעמול לעבוד כדי לעשות את רצון הקב"ה, רק אחרי לכתו מן העולם הזה אוכל האדם את פרי מעשיו! (ערוך מתוך מתוך גאון יעקב גליון קמד).
סיפור – עושים חיים – עוד סיפורים
