סיפור מרגש ליום השואה
היום הוא יום השואה בו אנו זוכרים ומתיחדים עם ששת מיליון היהודים הקדושים אשר נהרגו מתו וניספו על קידוש ה', ישנם סיפורי גבורה רבים על מסירות נפשם של הקדושים הללו בשמירת השבת ואכילת מאכלים כשרים, הנחת תפילין בתוך התופת ולימוד התורה הקדושה. אכן זוהי גבורתו של יהודי להשאר נאמן לבוראו בכל רגע אפילו ברגעים הקשים ביותר.
סיפר מגיד המישרים הנודע הרה״ג רבי ברוך רוזנבלום שליט״א, סיפור מדהים על כך שצריך האדם להישמר מכל דיבור לשון הרע ורכילות האסורים.
ישנו יהודי גיבור אמיתי ושמו הר״ר אברהם שטיינר זצ״ל, ניצול שואה מבני ברק שהלך לבית עולמו לפני כמה שנים, ובימי השבעה עליו סיפרו ילדיו לראשונה על מסירות הנפש של אביהם בעבודת השי״ת, ובפרט בנושא של שמירת הלשון.
כדרכם של ניצולי שואה אשר אינם מעוניינים לספר את אשר עבר עליהם במקום התופת הנוראה בשואה, קשה עליהם המלאכה הזו לחזור לימים אפילים ולעורר את צערם וכאבם הנורא, השקוע אי שם עמוק בליבם.
הר״ר אברהם שטיינר זצ״ל, נולד בעיירה דוקלא שבפולין בשנת תרע״ב, מיד לאחר השואה הוא עלה לארץ ונשא אישה וזכה להקים משפחה מכובדת. כל ימיו שתק ולא סיפר לילדיו על מה שעבר עליו בשואה, אך בשנותיו האחרונות, כשנכדיו גדלו והפצירו בו, הוא קצת סיפר להם מה״חוויות״ אשר חווה. רק מעט מאוד. וכך הוא סיפר: ״יום אחד זה התחיל, נשמע כרוז בעיר שעל כל היהודים להתרכז בכיכר העיר ׳רק עד לצהריים׳ כהגדרתם, אף אחד לא דמיין שהולך לקרות הנורא מכל, כולם התאספו בכיכר העיר ובצהריים כבר לא נתנו להם לשוב אל בתיהם. אברהם הצעיר עוד ניסה לרוץ לביתו, ואף שברח מידי החיילים גילה שהבית ריק. הוא שב לכיכר העיר ונלקח יחד עם כולם למחנה. ״זה היה ממש כמו בסיפורים הידועים, עברנו סלקציה הזקנים והקשישים הופנו לצד אחד, ואילו הצעירים ואני בתוכם הופנו לצד השני, לא ממש ידענו מדוע מפרידים בנינו״ כך תיאר לנכדיו.
רבי אברהם נלקח למחנה ההשמדה והיה למעשה מהיהודים הראשונים שהובלו למחנות בתנאים לא אנושיים. בהיותו במחנה, בכל כמה ימים הגיע קצין אס. אס. והקריא שמות של שלושה או ארבעה יהודים. ה׳תחביב׳ שלו היה לרצוח את אותם אלה שנקב בשמותם. האסירים כבר ידעו כי מי שהקצין קורא בשמו, גורלו נחרץ למוות. כל האסירים שנבחרו נלקחו לביתן קטן, משם בקעו מאוחר יותר צרחות וזעקות של כאב נורא. הם הומתו בעינויים קשים, בשיטות שונות ומשונות. אותם אסירים שנותרו בביתן המגורים התפללו לה' שרק יישארו בחיים.
וכאן מתחיל החלק העיקרי של הסיפור. באחד הימים, כדרכו, הגיע הקצין האכזר משחר לטרף: ״הוא הקריא ארבעה שמות. האסיר הראשון, וגם השני והשלישי, קמו ויצאו מהביתן. הרביעי, שנקרא לו בשם בדוי ברקוביץ לא קם, לא התחשק לו למות היום. הוא ישב ליד רבי אברהם שטיינר ורעד מפחד. כשראה הקצין הרשע שהאסיר הרביעי לא יוצא מהביתן החל פשוט להתרגז. הוא החל לצרוח בזעם: ׳מי זה ברקוביץ?! ברקוביץ זו אזהרה אחרונה קום וצא החוצה מיד!׳.
״ברקוביץ רעד מפחד, ולפתע הצביע על רבי אברהם ואמר לקצין בקול רועד: ׳זה הוא ברקוביץ, נו, תצא כבר מה אתה מתמהמה!׳. רבי אברהם עשה חשבון מהיר, אם אני יאמר לקצין שלא קוראים לו ברקוביץ אלא דוקא זה שהצביע עליו, הקצין כנראה יכעס שעושים ממנו צחוק ויהרוג את שניהם, הוא החליט לשתוק ולצאת החוצה. הוא יצא יחד עם שלושת האסירים הנוספים ונלקחו מהמקום על ידי קצין ה־אס. אס. לביתן בו הומתו קודם לכן במשך שבועות אסירים ששמם הוכרז לצאת החוצה, בייסורים קשים ונוראיים. הם המתינו ופשוט חיכו למותם.
השעות נקפו ואף אחד לא בא לבצע את ה׳משימה׳. אחרי כמה שעות שנדמו כמו נצח, הם שמעו צעקות נוראות מכיוון הביתן בו התגוררו עד כה. קולות של יריות הדהדו באוויר ולאחר מכן השתררה דממת מוות. אותו קצין נאצי אכזר ימ״ש נכנס אליהם ואמר שהיום הוא החליט לשנות ממנהגו, ובמקום לרצוח את אלו שקרא בשמם לצאת החוצה, הוא בחר להוציא להורג את אלו שנותרו בביתן. רבי אברהם ניצל ממות בזכות שוויתר לאותו ברקוביץ ויצא החוצה במקומו.
כשהיה רבי אברהם מספר זאת לנכדיו הוא נהג לומר ׳כששותקים, לא מפסידים׳. להיפך דעו ׳כששותקים רק מרוויחים׳. מי שלא עונה, הוא הבעל הבית על המילים, וברגע שעונים, המילים הם בעלי הבית עליו׳. רבי אברהם שטיינר זצ״ל נפטר בגיל תשעים ושש מתוך אריכות ימים ושנים ובבריאות איתנה עד לימיו האחרונים.
חתם הרב רוזנבלום ואמר: כתוב בפסוק: ׳שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו׳, ׳פיו׳ בגימטריא תשעים ושש בדיוק כמו השנים שזכה לחיות רבי אברהם, הוא זכה לתשעים ושש שנות חיים בזכות ששמר את פיו מלדבר ושמר את עצמו מצרות.
הייתה זו דרך חיים אמיתית של שמירת הלשון, רבי אברהם הרבה לשתוק, ונהג לומר לילדיו ׳למה לך לדבר מי יצא לך מזה? מה תרוויח מזה?׳. פשוט מדהים.
נחזק כולנו בשמירת הלשון ובדיבורים מיותרים לפחות היום, לזכרם של ששת מיליון יהודים הקדושים ה' ינקום דמם.
סיפור מרגש ליום השואה
עוד סיפורים
