מדוע אנו שמחים בשמחת תורה?
הימים הנוראים עברו ואינם, תחושת הפחד, החיל והרעדה נתחלפו להן בשמחה של מצוה שנצטווינו "וְשָׂמַחְתָׂ בְחַגֶָּך… וְהָׂיִיתָׂ אַך שָׂמֵחַ" (דברים טז, יד-טו).
חג הסוכות הינו כמעיין מפכה של שמחה עצומה, וכל הרוצה ליטול ממנה ולחוש שמחה לשמה מוזמן, כל שעליו לעשות הוא להתכופף מעט להושיט ידו למעיין וללגום ממימיו הצלולים והמרעננים.
אחד מעשרת הנסים שאירעו בבית המקדש היה ברגלים, שאלפים מבני ישראל אנשים נשים וטף עלו אל מקום המקדש. עם כל הצפיפות הרבה שהייתה תיארו חז"ל נס בלתי מוסבר בדרך הטבע (פרקי אבות פ"ה, מ"ה):
"עומדים צפופים ומשתחווים רווחים". הדבר מעורר תמיהה רבתי, איך זה יכול להיות שכל אותם האלפים עומדים וחשים הם צפיפות, וכשהם משתחווים וגופם תופס יותר חלל בשטח העזרה מרגישים רווח?
אלא התירוץ לכך הוא שזה נס על טבעי ואין לזה הסבר. אולם בכל זאת הרבי הקדוש מקוצק זיע"א למד מכאן שכאשר יהודי עומד על דעתו שדבריו צודקים ואחרים הם הטועים, מרגיש הוא צפיפות ואי נוחות אך כאשר יודה על האמת ויוריד מגאוותו ולו במעט שיתכן שהם הצודקים, יזכה שירווח לו וינעם לו.
ולאחר סבב ארוך של קריאה בספר התורה מידי שבת בשבתו, כעת זכאים אנו לרקוד ולשמוח עם ספרי התורה, ולפתוח בשיר לגומרה של תורה.
נאמר בפרשת וזאת הברכה החותמת את חומש דברים: "אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (לג, ג). ואמרו חז"ל הקדושים בספרי "מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות".
ועלינו להבין מהו ייחודם של ישראל? על מה ולמה זכו שחיבבם המקום? משום ש"כל קדושיו בידך" אוחזים הם בספר התורה הקדוש, ולא די בכךשהם מחבקים בידיהם את ספר החוקים האלוקי שכה מחייב ומגביל אותם, הם "תוכו ברגליך" פותחים בשירה ובריקודים ברגליהם ברוב עוז לפני נותן התורה, ולבסוף מקיימים "ישא מדברותיך" נושאים על שכמם את עול התורה, הוגים לילות כימים ומקיימים מצותיה.
הרה"ק רבי יצחק מקאליב זיע"א הסביר את טעם הריקודים והשמחה בשמחת תורה באופן מיוחד. והקדים משל נאה למה הדבר דומה: להלך אחד שנכנס ביום מן הימים לבית מלון מפואר, לאחר שסקר בעיניו את מבואותיו המפוארים, צעד על שטחי רקמה מרהיבים ביופיים, התיישב סביב שולחן יוקרתי, ביקש מהמלצר שקיבל את פניו להביא לו מכל טוב מאכלי המטבח המיוחדים, לאחר ששבע ביקש לטעום מיני תפנוקים. וכשהוא שבע ומדושן עונג הגיע בעל המלון ודרש ממנו תשלום על הכל, כבר בהצצה קלה מלמעלה הבין שעליו לשלם סכום כסף גדול.
אולם מאיפה ישלם מעולם לא החזיק יותר מכמה פרוטות בכיסו. מיד ההלך המסכן אמר "אין לי מאיפה לשלם לך", "מה?", נבהל בעל המלון ואמר לו "מדוע לך להיכנס לאכול כאן?", והוסיף איום מפחיד "אם לא תשלם אמסור אותך לידי משטרה, שיעמידו אותך למשפט".
או אז השיב המסכן "ומה יצא לך מכל זה? הלא לא תרוויח כלום… ואף את כספך לא תקבל". ומיד הציע עצה מיוחדת "אך כיון שאין לי לשלם, ארקוד לפניך ריקודים נאים ועליזים כפי כוחי, וכראות זאת העוברים ושבים יכנסו למלון כדי לחזות ברקדן המופלא שמציע בעל המלון לפני לקוחותיו, ותרויח על ידי כך ממון הרבה כפי התשלומים המגיעים לך".
וכן הוא הנמשל: שתפילות הימים נוראים מבקשים אנו בני חיי ומזוני, ומבטיחים אנו לפני הקב"ה להיטיב את מעשינו, ולישר דרכינו, ובהגיע יום שמחת תורה ואין לנו מה לשלם, רוקדים לפניו יתברך בשמחת תורתנו, ומוציאים את ספרי התורה לרחובה של עיר כדי להראות לכלל ישראל את יופייה, ורוקדים לפניה ושמחים בשמחתה ועל ידי זה מכניסים הרהורים של תשובה וחרטה בלבבות בני ישראל, ועל ידי זה יתרבו לומדי תורה ושומרי מצות ומעשים טובים.
הגה"צ רבי דן סגל שליט"א היה אומר לבחורי הישיבה משל על שמחת תורה. מנהג העולם שבכניסה לכל אולם שמחות תולים מודעה מי הם בעלי השמחה, מיהו החתן, והיכן הוא למד, וכשנכנסים לאולם לא תמיד ניתן לדעת מי החתן, כולם רוקדים במעגלים שמחים וצוהלים, הכל לבושים חליפות מחויטות ונראים אותו הדבר. אולם בסוף החתונה כאשר כל האורחים ובני משפחות החתן והכלה הולכים לבתיהם, נפתרתהתעלומה, פשוט זה שלוקח את הכלה לביתו הוא החתן.
המשיך המשגיח הנודע ואמר, מידי שנה בהגיע חג שמחת תורה כל בית ישראל אוחזים בספרי התורה, רוקדים ושמחים בשמחה של מצוה על שזכו לגמרה של תורה. בין הקהל קשה להבחין מיהו החתן של התורה, מיהו זה שהתורה הקדושה תעיד עליו כי הוא חתנה ולא אחר.
לאחר החג נוכל לדעת מיהו, זה שיבוא לשיעורי התורה, שיקבע חברותא ויהגה באמריה המתוקים מדבש, הוא חתן התורה האמיתי.
מדוע אנו שמחים בשמחת תורה? – עוד מאמרים
