מאמר מיוחד לפרשת ויצא – דמעותיה של בת מלך

מאמר מיוחד לפרשת ויצא – דמעותיה של בת מלך

מאמר מיוחד לפרשת ויצא

 

מאמר מיוחד לפרשת ויצא – דמעותיה של בת מלך

יעקב אבינו נשלח ע"י הוריו לבית לבן אחי אימו במטרה לשאת את בתו לאישה. לבן היה רמאי גדול, הוא רימה את יעקב במשכורתו שהחליפה "עשרת מונים" – מאה פעמים, ובעוד שבע שנים שעבד ובחתונת בנותיו, שהחליף והכניס לחופה את לאה במקום רחל, אך יעקב ידע לקראת מה הוא הולך. הוא שמע בבית סבו אברהם על כך שלבן רץ לקראת אליעזר עבד אברהם אל העין, "כראות את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו", רק משום שהתאווה כל כך אחר הממון ונתן בו עיניו.

וכשיעקב הגיע לחרן לבן רץ לקראתו, "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (כט, יג).

שואלים חז"ל במדרש (בראשית רבה ע, יג, הובא ברש"י), מהי הסיבה שגרמה ללבן לרוץ לקבל את פני יעקב בן אחותו? והשיבו, סבר לבן שיעקב טעון בממון רב, שהרי עבד הבית שבא לכאן הביא עמו עשרה גמלים טעונים. ולכן חיבקו כשראה שלא הביא עמו כלום, אמר שמא זהובים הביא והינם בחיקו. משלא מצא אצלו כלום נישקו אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו. ומעניין שבאותו הזמן היה לבן יותר מבן מאה. שרבקה נישאה ליצחק בגיל שלוש, וחלפו כבר עשרים שנה מלידת יעקב ועשו. וכשיצא יעקב מבית הוריו היה בן שישים ושלוש, וקודם בא ללבן הטמין עצמו ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר, וכשהגיע יעקב לבית לבן היה בן שבעים ושבע, ונמצא כי רבקה אמו הייתה בעת ההיא בת מאה, ולבן אחיה היה גדול ממנה, הראיתם אדם בן מאה רץ ככה בשביל תאוות כסף וזהב. זהו האיש רמאי, ויעקב ידע על כך, ולכן הוצרך להטמין עצמו בבית מדרשם של שם ועבר ולהגות בתורה כדי להגיע מוכן לרמאותו.

אמרו חז"ל (מגילה יג:) כי בפסוק נאמר: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ" (כט, יב). והקשו, וכי יעקב אח של לבן? הלוא הוא בן אחות לבן? אלא אמר לה "האם תסכימי להינשא לי?", השיבה רחל "כן", ומיד הוסיפה "אולם עלי להזהירך שאבי רמאי ולא תוכל לו!", אמר לה יעקב "אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות".

שאלה רחל "וכי מותר לצדיקים לרמאות?", אמר לה יעקב "כן, שנאמר: 'עם נבר תתבר, ועם עיקש תתפתל' ". שאל יעקב את רחל "ואיזה מעשה רמאות אביך יכול לעשות לי?", אמרה לו רחל "יש לי אחות גדולה ממני, ואבי לא ישיא אותה לפני. מה עשה? מסר לה סימנים כדי שלא יוכל לבן

להחליף בין לאה לרחל. והנה לאחר שבע שנים שעבד יעקב ברחל, באותו הלילה ראתה רחל שלבן מכניס לחופה את לאה אחותה, אמרה רחל כעת עלולה אחותי להתבייש, הלכה ומסרה לה את הסימנים שמסר לה יעקב. כתוב במדרש (בראשית רבה ע, יט) שבכל לילה היו מדליקים נרות, אבל כדי

להכניס את לאה לחופה במקום רחל כיבו את הנרות ונהיה חושך עלטה, יעקב הרגיש ושאל אותם לפשר המנהג המשונה הזה, אמרו לו אנשי לבן "וכי חשודים אנו בעיניך שאנו פרוצים בעריות? מנהגינו להכניס הכלה לחופה בחושך מוחלט כדי שיהיה הכל בצניעות".

בעת שנכנסה לאה לחופה, החלו כולם לשיר: "הא ליא, הא ליא", ויעקב חשב שככה הוא מנהגם לשיר לכלה. בהגיעם לבית שאל יעקב את כלתו: "את רחל?", אמרה לו לאה: "כן". "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה". ואמר להם יעקב: "למה רימיתם אותי?", אמרו לו: "שרנו לך 'הא ליא – זאת לאה' ולא הבנת!". מיד הלך יעקב ללאה אמר לה:

"רמאית בת רמאי, הלוא בלילה קראתי לך רחל וענית לי", אמרה לו: "יש לי מורה ללמוד ממנו. כשאביך שאל אותך אתה עשו, וענית לו כן".

והמדרש הזה אומר דרשני. שואל רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל, הן יעקב יודע שלבן הוא אבי אבות הרמאים, ומדוע לא עשה השתדלות מינימלית של הרמת טול הכלה? ומה נאמר היה חשוך והוא לא יכל לראות, אם כן כשלקח את כלתו לביתו למה לא הדליק נר לוודא האם היא רחל?

ותירץ תירוץ מדהים. כולם ידעו שללבן יש שתי בנות, ולרבקה יש שני בנים – הבת הגדולה לגדול והבת הקטנה לקטן. במדרש מובא (תנחומא ויצא ד') שהלכה לאה לפרשת דרכים ושאלה למעשיו של עשו, ומשנודע לה שמעשיו מכוערים התחילה לבכות עד שנשרו ריסי עיניה שנאמר: "ועיני לאה רכות".

אומר האלשיך הקדוש, שלוש פעמים כתוב בתנ"ך "עיני". בפרשה "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", ואצל יעקב אבינו כתוב: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן", ובאיוב (יא, כ) כתוב: "וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה". לאה אמנו התפללה שתי תפילות. האחת, שלא תיפול בחלקו של עשו הרשע, והבקשה השניה שתתחתן עם יעקב, וה' שמע לתפילותיה. וראה זה פלא, כל העולם אומר שעשו אמור להתחתן עם לאה ואילו עשו מחפש לו נשים אחרות, וזאת משום שלאה התפללה "עיני רשעים תִיכלנה", ומשמים סימו את עיני עשו הרשע ולא בא אליה. וגם בקשתה השניה התקבלה, "ועיני ישראל כבדו מזוקן", גם את עיני יעקב סימו, ולכן הוא לא בדק אם זו רחל כדי שיישא את לאה.

מאמר מיוחד לפרשת ויצא – דמעותיה של בת מלך – עוד מאמרים

מדוע אנו שמחים בשמחת תורה?

  מדוע אנו שמחים בשמחת תורה? הימים הנוראים עברו ואינם, תחושת הפחד, החיל והרעדה נתחלפו להן בשמחה של מצוה שנצטווינו "וְשָׂמַחְתָׂ בְחַגֶָּך… וְהָׂיִיתָׂ אַך שָׂמֵחַ"

מכה שכולה ברכה
חומש שמות

מכה שכולה ברכה

מכה שכולה ברכה בפרשתנו נאמר: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (ו, ה). שואל רבינו ה"חתם סופר"

סיפורים

מחסד אף פעם לא מפסידים

  סיפור מופלא על השגחה פרטית הובא בספר "נפלאותיו לבני אדם": בבני ברק התגורר נהג הסעות אשר כולם הכירו אותו בשם רבי מוטי. עבודה לא

נסי קריעת ים סוף
חגים ומועדים

נסי קריעת ים סוף! תאמין בעצמך גם אתה יכול!

  נסי קריעת ים סוף! תאמין בעצמך גם אתה יכול! נמצאים אנו בערב שביעי של פסח. יום גדול מאוד לישועות גדולות לכלל ולפרט, וכפי שמוצאים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן