נאמר בפרשת כי תשא: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (לד, ז).
כתב רבינו יוסף חיים – ה'בן איש חי' זצ"ל, בספרו 'חיים ושלום', אמר
דוד המלך בספר תהלים (לב, ח): "אַשְּכִּילְּךָ וְּאוֹרְּךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ, אִּיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִּי".
המילה "זו" בגימטריא שלוש עשרה, וזהו "בדרך זו תלך", ובאיזה דרך נלך?
ומתרץ שרמז לנו דוד המלך ע"ה שעלינו לנהוג כל מעשינו על פי שלוש עשרה מידותיו של רחמים של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל (שבת קלג:) "אבא שאול אומר: כתוב 'ואנוהו' הוי דומה לו, מה הוא רחום,אף אתה תהיה רחום", ופירש רש"י, שיעשה האדם עצמו כמותו לדבק בדרכי ה'. וזו הדרך בה ילך האדם בכל מעשיו והנהגותיו.
וכך אמרו חז"ל (סוטה יד.): "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' – וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר 'כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא'! אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו', אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב 'ויקבר אותו בגיא', אף אתה קבור מתים".
מסופר על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ראש ישיבת 'קול תורה' בירושלים שכל ימיו נהג ברגישות רבה כלפי הזולת, ששנה אחת התאספו כל הציבור לברך ברכת האילנות יחד עם הרב זצ"ל. מנהגם מזה שנים רבות לברך על האילנות בחצר אלמנה הגרה בסמוך לבית מדרשו.
בין הרבים שהגיעו לברך במחיצת הרב אויערבך היו גם כמה תלמידי חכמים, הם כדרכם הסתובבו בין האילנות והתבוננו בעיניהם בדקדוק בעצי האילנות לחפש את הפריחה המלבלבת בימי חודש ניסן.
הם ניגשו לרב אויערבך והסבו את תשומת ליבו כי בחצר הזו יש רק אילן אחד שהוא מלבלב ופורח, והציעו: 'במרחק כמה דקות הליכה ישנה חצר המלאה בעצי פרי שונים הפורחים במלוא הדרם, אולי נלך יחד עם כל הציבור לברך שם בהידור רב'.
הרב אויערבך סירב לעבור לחצר השניה ולא הסביר דבריו. לאחר שכל הציבור בירכו ברכת האילנות ביקש הרב מהקהל הרב שיבוא להסתופף לידו. הרב הביט בעיניו המיוחדות בקהל תוך שהוא מפנה ראשו לצדדים הלוך ושוב ואמר: 'דעו לכם שמדי שנה מנהגנו לברך כאן בחצר האלמנה ברכת האילנות, בקוצר רוח ממתינה האלמנה האומללה לא' ניסן בו יגיעו כל הרב ובני קהילתו לברך בחצרה והדבר מסב לה קרות רוח רבה. היא ניגשת לארון הספרים שבביתה ונוטלת את המחזור של פסח ועומדת בחלונה ומברך יחד איתנו את הברכה'.
ואז עצר הרב ושוב הפנה את ראשו לצדדים ואמר: ' היש הידור מצוה גדול מזה?! נכון שאין באילנות שבחצרה שני אילנות מלבלבים אבל לשמח אלמנה גדול יותר מהידור מצוה ודי לברך על אילן אחד ובלבד לשמח אלמנה אומללה!'
