אל תדבר יותר מדי – סיפור מרתק במיוחד!
בעיירה קטנה חי לו איש נחמד שהייתה לו בעיה רצינית: הוא דיבר יותר מדי על אנשים אחרים. הוא פשוט לא היה מסוגל לשלוט בעצמו. בכל פעם בה הוא שמע סיפור על מישהו שהוא מכיר, ולפעמים גם על מישהו שהוא לא מכיר, הוא פשוט היה מוכרח לספר על כך לחבריו. כיוון שהתפרסם כפטפטן, הוא שמע הרבה שמועות וסיפורים. הוא אהב את תשומת הלב שקיבל והיה שמח לראות את כולם צוחקים, לעיתים היה מעטרם בפרטים שונים שהמציא כדי להפוך אותן למצחיקות יותר.
מעבר לכך, הוא באמת היה אדם נעים ובעל לב טוב. בעצם, הוא ידע שזה לא בסדר לנהוג כך, אבל.. זה היה כל כך מפתה!! ובכל מקרה, רוב מה הסיפורים קרו באמת, לא? הרי רבים מסיפוריו הם פשוט תמימים ומבדרים. יום אחד הוא גילה משהו מוזר מאוד (אבל אמיתי) על איש עסקים אחר בעיר. כמובן שהוא חש מוכרח ללכת לחבריו ולשתף אותם במה ששמע והם בתורם סיפרו זאת לידידיהם, שסיפרו זאת למכריהם, שסיפרו זאת לנשותיהם, שדיברו על כך עם חברותיהן ושכנותיהן. הסיפור הסתובב בעיר, עד שאיש העסקים האומלל, שהיה הדמות המרכזית בסיפור הזה, שמע על כך. הוא רץ לרב העיר והתלונן שחייו נהרסו! אף אחד לא ירצה לעשות עמו עסקים יותר. שמו הטוב והנעים אבד לעולמי עד.
הרב, הכיר את ה'לקוחות' שלו, כמו שאומרים, והוא החליט לקרוא לפטפטן. אם לא היה זה הוא שחשף את הסיפור, הוא עשוי לדעת מי זה היה.
כאשר שמע הפטפטן הנחמד מפי הרב כיצד מרגיש עמיתו איש העסקים, וכמה הוא הרוס ממה שקרה, הוא חש צער אמיתי. הוא באמת לא התכוון להרוס לידידו את החיים. הוא בסך הכול סיפר סיפור שקרה באמת, והרב יכול לבדוק זאת אם הוא רוצה. הרבי נאנח… "נכון, לא נכון, זה כלל לא משנה! אתה פשוט לא יכול לספר סיפורים על אנשים. זה לשון הרע, הוצאת דיבה, וזה כמו רצח, אתה הורג את המוניטין של האדם עליו אתה מספר". הוא הוסיף ודיבר עם האיש שעה ארוכה עד שהוא החל לחוש חרטה וצער על מה שעשה. "כיצד אוכל לתקן את מה שעשיתי?" הוא התייפח. "אני מוכן לעשות כל מה שתאמר לי!"
הרב הביט בו ואמר: "האם יש בביתך כריות נוצות כלשהן?" "רבי" השתומם האיש, "אני לא עני! יש לי כמה וכמה כריות כאלה, האם אתה רוצה שאמכור אותן? שאתן אותן לצדקה?" "לא" השיב הרב, "גש לביתך והבא כרית אחת". האיש התפלא מאוד, אך הלך לביתו ושב לאחר זמן קצר לחדר העבודה של הרבי כשכרית נאה ורכה תחת זרועו. הרב פתח את החלון בחדרו ונתן לו סכין חדה. "חתוך את הכרית"! "אבל רבי, כאן בחדר העבודה שלך? זה יעשה כאן בלגן שלם!", "עשה כפי שהוריתי לך!", האיש חתך את הכרית וענן נוצות יצא ממנה. הם נחתו על הכיסאות ועל הספרים, על השעון הגדול, על החתולה שהחלה לקפוץ ולנסות לתופסן. הן ריחפו מעל לשולחן ולתוך ספלי התה, על הרבי ועל האיש שהחזיק את הסכין בידו, ורבות מהן עפו החוצה דרך החלון בשובל ארוך ומסתחרר. הרבי חיכה עשר דקות, ולאחר מכן ציווה על האיש, "עכשיו הבא לי חזרה את כל הנוצות ודחס אותן חזרה לכרית שלך. שים לב, את כולן, אסור שתחסר אף אחת!"
האיש הביט ברבי בתדהמה. "רבי, זה בלתי אפשרי! את אלה שכאן בחדר אולי אצליח לאסוף, אבל את אלה שעפו אל מחוץ לחלון לא אצליח להשיב לעולם. רבי, אינני יכול לעשות זאת, ואתה יודע את זה!". "כן", אמר הרבי והניד בראשו בעצב. "זה מה שקורה: ברגע ששמועה, סיפור רכילות, "סוד" כלשהו, יוצא מפיך, אין אתה יודע לאן הוא יתגלגל. הוא עף על כנפי הרוח ואף פעם לא תוכל להשיבו!" הוא ציווה על האיש להתנצל מעומק הלב בפני האדם שאודותיו הפיץ את השמועה. זה קשה ומכאיב, אך זה המעט שיוכל לעשות למענו. הוא הורה לו להתנצל בפני האנשים שלהם הוא סיפר את הסיפור והפכם בכך לשותפים לעבירת "לשון הרע". כמו כן הוא ציווה עליו ללמוד את ההלכות הקשורות ללשון הרע במשך שנה תמימה, ולאחר מכן לשוב אליו. ואכן זה מה שעשה האיש. לא זו בלבד שהוא למד על לשון הרע, הוא דיבר בפני כל ידידיו ומכריו על החשיבות שבשמירה על הלשון, ובסוף הפך לאדם חביב שהתגבר על בעיה רצינית.
אל תדבר יותר מדי – סיפור מרתק במיוחד! – עוד סיפורים
